יומני היקר — חלק — 6

יומני היקר…
אני אף פעם לא הייתי כזאת מאושרת כמו שהייתי אז…
אחרי שאדם גילה שאני איבדתי דם בצורה מטורפת הוא ישר ביקש מהרופאים לבדוק אם הדם שלו מתאים לשלי… ונחשו מה? הוא כן התאים…
זכרתי את הפנים הכועסות שלו אחרי שהתאוששתי…
אותם פנים שלא יכולתי בלעדיהם.. "את מטורפת?!" הוא צעק אלי אחרי שפקחתי את עיני.
"זה מה שאני… וזה מה שהשאר… מטורפת על הפנים שלך…" אמרתי
והייתי קצת מסטולה מההרדמה שעשו
לי בגלל שתפרו לי את החתך העמוק שעשיתי היו צריכים לעשות לי הרדמה…
הוא הסמיק ושתק…
"מיכל… את בסדר?" שאל פיטר,מודאג…
"אני? בחיים לא הייתי טוב יותר…" אמרתי,נאנחתי והסטתי את מבטי אל אדם…
"אדם… תתקרב… היינו בנקודה כל שהיא ואז הפסקנו… אז בוא נמשיך…" אמרתי וכולם יכלו לראות שהייתי מסטולה התחלתי לסמן לו עם השפתיים 'נשיקה'……
"מה זה????" שאל פיטר,המום ממה שאמרתי וממה שעשיתי.
"מה זאת אומרת מאיפה שהפסקנו?!" צעק על אדם .
אדם נהיה נבוך יותר ויותר…
"מה?! לא!! ז-זה לא מה שאתה חושב!!!" גימגם בלחץ.
"נו אדם……" אמרתי ונמרחתי עליו כאילו היינו נשואים.
"רק עוד נשיקה אחת קטנה ודי…" אמרתי בקול ילדותי.
"מה?…." אמר אדם וניסה להוריד אותי ממנו אך לא הירפתי את אחיזתי בעורפו.
ראיתי איך פניו של פיטר נהיו עצבניות ממש…
"תרד מהבחורה שלי!!!" הוא צעק על אדם שניסה להוריד אותי קצת יותר בחוזקה.
לפתע אדם נעצר וחייך חיוך שטני.
"הבחורה שלך?… חה! היא כנראה לא שלך עוד כי כמו שאתה רואה היא רוצה רק אותי…" אמר אדם והפך
את זה ליותר משעשע בשבילו.
"היא אוהבת רק אותי… היא פשוט עכשיו קצת שיכורה…." אמר פיטר מגונן על עצמו.
"איי… הראש שלי…" אמרתי ולפתע הם הפסיקו להילחם.
הרפתי את האחיזה באדם וראיתי שכל החדר מסתובב…
"אדם… תגיד לו להפסיק…." אמרתי לו כאילו הוא הבין למה שהתכוונתי.
"פיטר! תפסיק !" הוא אמר ,מנצל את העובדה שההוראה באה ממני.
"לא…. תגיד לחדר להפסיק להסתובב….." אמרתי ואז לאט לאט עצמתי את עיני.
"מיכל?… מיכל!!" אמר אדם נילחץ.
"זה בסדר תרגע…" אמר הרופא שניכנס לחדר..
"היא רק הולכת לישון…" הרגיע את אדם ואת פיטר הלחוצים.
קמתי בבית שלי על המיטה שלי וראיתי שאדם ופיטר נרדמו לצד המיטה שלי.
הם ישבו כל אחד על כיסא מצד אחר של המיטה והם נשענו לי על המיטה ופשוט נרדמו.
רציתי ללכת לשתות כי הגרון שלי היה ממש יבש אבל לא רציתי להעיר אותם אז חזרתי להישען על המיטה.
ראיתי שהשעה מאוחרת וכנראה שנרדמתי ממש מאוחר כי קמתי ממש מוקדם.
"מיכל… לא… אל תעזבי אותי…" שמעתי את פיטר , כנראה שהוא חלם..
הבחנתי שידו החלה לנוע אצבעותיו התקפלו והתיישרו כל 2 שניות…
הנחתי את ידי בתוך ידו והוא הידק את האחיזה בי כאילו הוא נתלה על ענף לפני שהוא מתרסק אל האדמה…
ליטפתי את המצח שלו והוזזתי את הפוני היפה שלו וראיתי איזה חמוד הוא כשהוא ישן..
'יופי מיכל…' חשבתי לעצמי. 'מה יהיה עכשיו?! תוציאי גיטרה ותכתבי שיר על זה שלא הבינו אותך שהיית קטנה!? כמה קיטשי זה יכול להיות…?! ' המשכתי אבל אז ראיתי שאדם התרומם מהכיסא שלו והתקרב לכיווני… וכשהחזרתי את מבטי אל פיטר הוא כבר לא היה שם.
אדם עלה על המיטה והיה ממש מעלי.
הוא קירב את ראשו לשלי וכמעט נישק אותי אך בדיוק אז זה קרה…
"מיכל!!!!" אדם צעק מעיר אותי מהחלום.
"תקומי! את צריכה לקחת כדור." הוא המשיך והלך אל השידה שליד הארון והביא את הכוס שהייתה מונחת
שם ואת 2 הכדורים האדומים שהיו שם.
הוא הושיט לי את הכדורים.
"למה הם?…" אמרתי עוד קצת ישנונית…
"נוגדי דיכאון…אני לא מאמין שהגעת לזה…" הוא אמר ושמעתי צער בקולו.
אני פשוט לקחתי אותם ושתקתי.
"קדימה… תקומי אנחנו נאחר לב"ס…" הוא אמר מנסה להתעלם מכל הריב שהיה לנו לפני שהוא ברח ומכל מה שהיה בחדר שלי בבית חולים…
אחרי חצי שעה היינו כבר בבי"ס.. ראיתי שג'וני חזר למיטבו…
ואני ואדם ישבנו זה לצד זה ופיטר מאחורי ואנה מקדימה.
חשבתי שיותר טוב מזה כבר לא יכול להיות אך בדיוק אז… זה קרה…
"מיכל זוהר ,מיכל זוהר.. אנא גשי למזכירות…" נישמע קול נשי במגפון…
"אני חוזרת מיכל זוהר ,מיכל זוהר.. אנא גשי למזכירות…" חזרה המזכירה.
אחרי שהתעוררתי מההלם קמתי ויצאתי מהכיתה כשכולם בוהים בי..
אני יסביר למה זה לא כזה ברור מאילו שאני ילך למזכירות כי בד"כ אני לא ילדה רעשנית\בלאגניסטית…
אני יותר מהאלה השקטות שלא אומרות הרבה.
הלכתי לחוצה למזכירות וכשנכנסתי ראיתי אותם…
"אבא!! אמא!!! מה אתם עושים פה?!" צעקתי וקפצתי עליהם בחיבוקים..
"אוי מיכל שלי..כמה שאנחנו התגעגענו…" אמא שלי אמרה בקול החמים והמתוק שלה.
"נו…? " אמר אבא שלי.
"פגשת את לאון? הבן של הבוס שלי?.." אמר מצפה לתשובה של כן ברור ואנחנו מאוהבים עד הגג.
"לאון…?" אמרתי.
חשבתי שאדם הוא הבן של הבוס של אבא שלי… אך כנראה שהוא היה שונה.
"ברור!!!! הוא חמוד מאוד אבל הוא לא הרגיש טוב היום אז לא בא לבי"ס…" אמרתי מנסה להתחמק
מאימותים מיותרים… 'חכה חכה אדם… יש לי רשימה ארוכה ארוכה של שאלות…' תכננתי לעצמי.
"מעולה אז נוכל לבוא לבקר אותו …" אמרה אמא שלי ובאותו רגע הפכתי לגוש קרח מפוחד…
"מה!? אבל… אין לכם עבודה? זה בסדר נראה לי שהוא לא יעלב אם תלכו…" התחלתי אבל אמא שלי
קטעה אותי. "שטויות! אנחנו נשארים בארץ לכמה ימים…" אמרה בהתרגשות.
"נכון שזה נפלא? נוכל ללכת למסעדות כמו בימים הטובים רק אנחנו אני את ואמא…" אמר אבא שלי.
אני צחקתי צחוק מאולץ וחייכתי חיוך מזויף אבל מאחורי החיוך רעדתי מפחד..
מה אם הם יגלו שאני מחזיקה שני גברים בבית?! ושאחד מפיונר והשני נרקומן…!?
אוי לא אני חייבת לחשוב על משהו ומהר
פרק 7
תקציר לכל האנשים שלא כ"כ זוכרים מה קרה…:
ההורים שלי הגיעו הביתה… ברגע הכי לא צפוי…
ואמרו לי שהם באים למשך שבוע שלם!!
עכשיו זה לא רק זה… מסתבר שלבן של הבוס של אבא שלי קוראים לאון… ולא -אדם- !
" הם באים הביתה!!!!!!" התפרצתי לכיתה בקול גדול ורק אחרי שהבחנתי שכולם בוהים בי
כאילו אני משוגעת הזדקפתי והלכתי בשקט למורה וביקשתי רשות שאדם ופיטר יצאו לכמה דקות…
היא ענתה בחיוב וסימנתי לאדם ולפיטר לצאת…
"מה זאת אומרת הם באים?!" צעק אדם בפליאה.
"זאת אומרת שההורים שלי יבואו עוד מעט הביתה ואני לא דואגת לקטע הזה שהבית מבולגן…
אלא על הקטע שאני גרה עם 2 גברים באותו בית…" אמרתי , מודאגת…
כבר דמיינתי את ההבעה על הפנים שלהם.. 'את לא חושבת שזה קצת מוקדם מידי לחתונה ועניינים…?'
דמיינתי אותם אומרים את זה ועברה לי חלחלה בגוף.
"מה הבעיה?… " התחיל פיטר, כאשר הוא הקליק באצבעותיו כ'מוצא פתרון.'
"אני והיצור הזה.." אמר והצביע על אדם והרגשתי שדמו של אדם מתחמם…
"נלך למלון במרכז העיר עד שההורים שלך יעברו חזרה לחו"ל…" הסביר פיטר.
"זה רעיון טוב … אבל.." התחלתי אבל פיטר קטע אותי.
" אל תדאגי החשבון עליי…" אמר וטפח על בית החזה שלו.
"זה לא זה…" אמרתי.
"יש עוד בעיה…." אמרתי והסתכלתי על אדם…
"ההורים שלי מצפים למצוא את -לאון – בבית שלי…" המשכתי.
והבחנתי שאדם נמנע מלהסתכל לי בעניים.
"אדם…?" אמרתי.
אדם הפנה אלי את מבטו ושתק.
"יש לך משהו להגיד להגנתך?.." אמר פיטר מנסה להשתלב באווירה.
"מיכל…?" התחיל אדם .
"אפשר לדבר איתך … ביחידות?…" אמר והסתכל על פיטר..
פיטר כנראה הבין את הרמז..
"טוב יש לי לשירותים דחוף…" אמר והלך.
"אני מקשיבה.." אמרתי , מנסה לזרז אותו לספר לי את האמת..
"אז ככה.. " התחיל אדם..
"אני לא אמיתי…" אמר, מנסה לצמצם את ההסבר.
"מה…?" אמרתי בחוסר הבנה.
"הבן של הבוס של אבא שלך…, לאון, הוא טיפוס של 'אני הולך להמציא משהו שישנה את העולם!!'
אז יום אחד הוא ניסה לשכפל את עצמו… אבל תנחשי משהו..? הוא הצליח…
אני יצאתי בדיוק כמוהו אבל.. נהיתי עם אישיות אחרת משל לאון..
לאון ראה שזאת הטעות שלו וניסה להיפטר ממני אבל לא כזה הצליח…
אז פשוט סגר אותי במרתף וכל יום היה מביא לי אוכל…
אני זוכר כמה הוא פחד שאבא שלו יגלה שהוא מבזז כסף על ניסויים חסרי היגיון.
יום אחד נמאס לי מכל הכלא הזה שהיה ופשוט ברחתי משם…
וכמו שאת מדמיינת לעצמך.. ישנתי ברחובות, אכלתי עם ההומלסים בין הסמטאות…
אבל אחרי כמה ימים גיליתי שחושבים שאני באמת לאון…
אז התחלתי לרשום דברים על אבא של לאון..
זה התחיל באוכל ואז זה המשיך לרהיטים ודירה להשכרה…
ואז זה התגלגל לסמים… הרבה מהם…
ואז גיליתי שחסמו את אותו חשבון בנק ונכנסתי לחובות…
אנשים חיפשו אותי בכל מקום.. רק לקחת את הכסף שאין לי ולהרוג אותי…
אבל אז זה קרה.. הגיעה הזמנה לבי"ס פה בארץ ללאון…
אז לא הייתה לי שום ברירה אחרת … על ההזדמנות הראשונה גנבתי לו את התיק הכרטיס טיסה,
הדרכון , הכסף וכמובן את כל המסמכים לבי"ס החד.. ובין כל המסמכים מצאתי את הכתובת שלך…
תכננתי הכל … איך להגיע אליך ולהתחיל מחדש את חיי…
בדיוק כמו 'אדם' חדש…
אבל כמובן שכלום לא הלך לי חלק…
היה לי חשק למנה… וכן רבתי עם איזה אדם שמכר אותה…
הוא אמר שאני ישלם ואכן שילמתי.. הוא וכל החבורה שלו תפסה אותי בסמטה חשוכה..
הם הכו אותי ודקרו אותי.. עד שהצלחתי להתחמק מהם ורצתי ישר אליך…
איבדתי הרבה דם בדרך ולכן ישר שפתחת את הדלת התעלפתי..
מאז הכל נהיה יותר טוב.. "
הוא סיים באנחה קלה.
"אז מה שצריך עכשיו לעשות זה לגרום לך להראות כמו לאון!" אמר פיטר ממאחורי הדלת שהייתה
לידי… אני ואדם נבהלנו…
" כמה מכל זה שמעת?…" שאל אדם בבושת פנים… ויכולתי לראות את הלחים שלו נהיות אדומות…
" שמעתי מספיק…" אמר בחוסר עניין.
" אה.. כן.. סיפור יפה.. ממש הזלתי דמעה…" אמר בזלזול שהרתיח עוד יותר את דמו של אדם.
"אני אראה לך כמה תזיל דמעה!!!" אמר אדם וקפץ על פיטר.
"זה לא הזמן למריבות!!" צעקתי על שני הבנים ההמומים…
"ההורים שלי אמורים להגיע הביתה בכל רגע… שכחתם?!" צעקתי והם הפסיקו את המריבה.

"אוקיי אז יש לי רעיון…" אמר פיטר