יומני היקר | א'(לא על וואנדי)

יומני היקר שלום.
שמי ליסה,אני בת 15 מאנגליה.
אני נערה ממוצעת כמו כל הילדים בגילי,אך אני לומדת בבית ספר פרטי ל"עשירים סנובים ומטומטמים"
בבית הספר המטומטם שלי,המורים מאמינים במשמעת שמיושמת במכות,עונשים,ונימוס.
מ-ע-ו-ל-ה.
הרמתי את הצנים היבש ונגסתי בו.פירורים התכסו על הצלחת,וליכלכו אותה.
אימי התקרבה,ניקתה את השולחן והלכה לארגן את אחי ואחותי ליום חדש.
שמתי מעלי את התיק עם סמל בריטניה,נעלתי את נעלי הבובה,יישרתי את החצאית ויצאתי מהדלת.
לחצתי על קומת הקרקע,ובמעלית סידרתי את שיערי,ואז עליתי על האופניים ונסעתי לכיוון בית הספר.
אני מחכה כבר ללימודי התיאוריה,שם אוכל ללמוד נהיגה ולא לנסוע על אופניים כמו כולם.
החנתי את האופניים במקום המורשה,נעלתי אותן ונכנסתי לשער בית הספר.
כרגיל אמבר והחברות הסנוביות שלה באו ולכלכו על הסוודר החדש שלי,למרות שהוא היה בדיוק כפי שלהן רק בצבע אחר.
"השיער שלה כל כך נוראי!"אמרה אחת וחייכה חיוך מגעיל.
"והנעלים…בושה לאנושות"אמרה אחרת ושילבה את זרועותיה.
המשכתי בדרכי,נאנחת מעצבים אך יודעת שכל מה שהן אומרות זה שקר.סבתי היקרה תמיד אמרה:"מי שאת זו את ואף אחד אחר לא יוכל לקבוע את זה,מתוקה שלי."
נזכרתי בה,איך הייתי יושבת בספת ביתה,מול האח,והיא הייתה מספרת לי סיפורים עליה ועל סבא שלי,שנפטר עוד לפניה,ממזמן.
פני הפכו לעצובות,היא יקרה לי.תמיד אהבתי אותה.
פתחתי את הלוקר שלי,המסומן במספר 121,הוצאתי את ספרי הלימוד וקשקשתי על התאריך של היום של לפני.הוצאתי את הג'קס הרשמי של בית הספר ושמתי אותו עלי,פונה לכיתתי,מתיישבת לבד כרגיל,אד שקול לא מוכר העיר אותי מחלומותי בהקיץ על סבתא.
כן.זה היום הראשון של כיתה י'.(החטיבה והתיכון הם באותו בית ספר,הכיתות נשארו אותו הדבר,הערת הכותבת)
"את ליסה?"הבטתי על הנער הלא מוכר,היישר לתוך עיניו הכחולות.
"כן"הנהנתי,עיניו הפנטו אותי,כמעט חשבתי שאני רואה בפנים את הים,אך ראיתי רק את ההשתקפות שלי.ילדה בעלת שיער חום גלי ארוך ופוני צד,לבושה בתלבושת בית הספר,ועיניה הירוקות נצצו למראה הנער החדש.
"בריק.נעים להכיר."אמר והפנה אלי את ידי,לחצנו ידים מתוך נימוס.
"אני הנער החדש,המנהלת אמרה לי שאת אחת התלמידות הטובות ביותר כאן,ושתעזרי לי בתקופה הראשונה בבית הספר.
"כ…כ…כן ב..ב..טח"גמגמתי וקפצתי מהכיסא.
"סיור?"שאל וחייך.שיניו היו לבנות ומסודרות,אחת אחת.
"או-קיי"אמרתי ויצאנו מהכיתה.
פנינו לעבר של חדרי המחשבים,המטמתיקה,האנגלית,השפות,המדעים,הכימיה וכל שאר המקצועות.הסברתי לו על המורים וצוות ההנהלה,מאיזה תלמידים להיזהר ומאיזה לא,חדרי המורים,השירותים,הקומות,הקפיטריה,המגמות,החצר, בקיצור,כל בית הספר.
שמרנו מספרים וניגשנו לשיעור.
"תלמידים שקט!"צעקה המורה ונקשה במקל שהיה בידה על הלוח.
"זהו בריק,הוא ילמד איתנו בכיתות האנגלית,המתמטיקה,הכימיה והאומנות-"
"יש"אמרתי לעצמי בלחש,זה רוב המקצועות שהכי ארוכים.לצערי,ולהפתעתי-לשמחתי.
"שב מאחורי ליסה ולפני ג'וש."אמרה המורה והצביעה עם המקל הארוך לכיוון המושב מאחוריי שהיה פנוי.
התחיל השיעור,והרגשתי את עיניו של בריק נעוצות בגבי,וחייכתי לעצמי חיוך קטן.
"מה כל כך מצחיק העלמה רובינסון?!"צעקה המורה עלי והכתה בראשי שלוש מכות עם המקל הקשה.
בלעתי את הצעקות,והצחקוקים כבר החלו.
כרגיל.