יומנים- סרט(13)

*נקודת מבט חן*
בס"ד
-במוצ"ש-
עליתי למעלה עם הקטנים והשכבתי אותם לישון.

-הטלפון מצלצל-
"חנצ'וק, אנחנו נשארים אצל סבתא עד מחרתיים, תסתדרי עם אביחיל והקטנים?" שאלה אמא, "כי אם לא פשוט נחזור…"
"לא אמא, תישארו אצל סבתא אנחנו נסתדר, במילא התחיל חופש סוכות…" השבתי.
"אוקיי, ביי חני, סבתא צריכה את העזרה שלי…" אמרה אמא וניתקה.
הנחתי את הטלפון על השולחן, וירדתי.
"אז זה בסדר?" שמעתי את אסף שואל.
"מבחינתנו כן, אבל אתה יודע… ההורים הם אלה שקובעים…" השיב לו ניר.
"מה הם קובעים?" שאלתי.
הם הפנו את ראשם מהר, מהר מידי.
"אמממ… ההורים של אסף הלכו מחוץ לעיר אז הוא שאל אם הוא יכול לישון כאן…" השיב לי ניר.
"אבא ואמא נשארים לעזור לסבתא…" השבתי בטון של אי אמון.
הם חייכו בהקלה. "אם ככה הכל בסדר." אמר לי כפיר.
לא חייכתי אליהם. הם החליפו מבטים.
"אוקיי, אני מקווה שזה לא קשור אליי מה שדיברתם." השבתי.
ניר וכפיר הנהנו ומיהרו לעלות למעלה.
אסף נשאר איתי למטה. הוא הסתכל עליי והפנה מהר את מבטו.
"אתה מוכן להגיד לי מה הסיפור?" שאלתי אותו.
"אני די מצטער על מקודם…" אמר לי. ידעתי, הם דיברו עליי, אין להם נושאי שיחה חוץ מהחיים שלי?
"על… אתה יודע מה?" שאלתי בכעס.
"כן, לא היינו צריכים להתקדם כל כך מהר… אני מחבב אותך מאוד אבל… זה לא מתאים למגזר שאת שייכת אליו ולמגזר שאני רוצה להשתייך אליו."
"אהה… אוקיי, דבר איתי בגיל 20!" אמרתי בזעם ורצתי החוצה.
שמעתי את אסף רץ אחריי.
"חן! את לא הבנת אותי נכון!" קרא מאחוריי.
הסתובבתי. "אז תסביר לי." אמרתי עוטה הבעה של אדישות.
"אני רוצה להיות איתך, אבל את יודעת שזה לא מתאים…" אמר.
"אני בת 16! לא בת שלוש! אתם צריכים להפסיק לדבר עליי מאחוריי הגב! תדברו אליי בפרצוף. אני ילדה בוגרת ומסוגלת להתמודד עם בעיות." צעקתי בתסכול.
"סליחה…" שמעתי 2 קולות מאחורי הגב. ניר וכפיר. מי אם לא הם.
"אני בת 16, אתם יודעות כמה חברות שלי כבר מזמן בעניין חברים? כן? ניר, אתה במיוחד צריך לדעת, אתה לא זוכר כמה התחילו איתך?" אמרתי מתנשפת מכעס.
"אני מצטער אחות. פעם הבאה נגיד לך בפרצוף." אמר ניר וחיבק אותי. וכפיר חיבק את שנינו. אסף צפה בכל העניין.
"טוב אז רוצה ללכת לסרט?" שאל אסף במחשבה שנרגעתי. השתחררתי מהחיבוק.
"שלא תחשוב שסלחתי לך. אתה אמור לדבר איתי על מה שמפריע לך. לא עם האחים שלי. אני יודעת שאתם חברים, אין לכם עניינים אחרים לעסוק בהם חוץ ממני." שאלתי בעצבים.
"אני ממש מצטער" השיב אסף והשפיל את הראש. שמעתי את האחים שלי מתרחקים.
"בכם אני אטפל מאוחר יותר." קראתי לכיוון החשיכה. "אוקיי, אני מזהירה אותך שאם זה קורה שוב, אתה לא תצא כל כך בזול!" אמרתי לאסף.
הוא חייך ואמר "רוצה ללכת לסרט קומדיה?"
הנהנתי בתשובה וחייכתי.
עלינו ביחד על האוטובוס. ואז הגענו לקולנוע.
נעמדנו בתור לכרטיסים, ופתאום שמעתי קולות מוכרים.
הסתובבתי, ואת מי ראיתי אם לא את…
*נקודת מבט מאי*
״שי מה היא עושה כאן?!״ לחשתי לו בזעם ״כי אם זה אמור להיות איזושהי דרך להשלים בינינו שתדע לך שזה לא יילך!!!״
״מה?! לא!!!״ הוא התגונן ״אין לי מושג מי היא עושה פה!״
״כן בטח…״ מלמלתי
״מאי,״ הוא הסתכל לי בעיניים ״אני מבין למה את כועסת. אני גם די כועס עליה ולא מבין למה היא שיקרה לך ככה ואני עדיין רוצה שתשלימו, אבל לא הייתי מזמין אותה לדייט שלנו!״
נאנחתי ״עם כל איך שאני שונאת להגיד את זה, יש בזה משהו…״
״אז…אנחנו בסדר?״ שאל.
״כן,כן, רק בוא נקנה כבר כרטיסים!״ אני באתי למשוך אותו אבל עצרתי בעצמי בזמן האחרון. אסור לו לגעת בבנות. למה? אין רמז…
״שני כרטיסים לשודדי הקאריביים״ שי אמר למוכרת כרטיסים.
היא נקבה במחיר והוא שילם. נכנסנו לסרט אחרי שקנינו פופקורן ושתייה והתיישבנו.
״היי אסף! המקום שלנו כאן!״ שמעתי מישהי אומרת.
״היא עוקבת אחרינו או מה?!״ מלמלתי לעצמי בכעס. 
״די, נו מאי!״ שי אמר לי ״זה מה שאת מתכוונת לעשות כל הסרט?!״
״לא, אתה צודק…״ חייכתי אליו.
הוא חייך חזרה.
הסרט התחיל ואני ושי היינו עסוקים בלצחוק ולדבר מדי פעם. אני חייבת לציין שזה היה ממש מוזר לא להתנשק במהלך הסרט. זה כמעט תמיד מה שאני עושה כשאני הולכת לסרט עם מישהו. אבל נהניתי גם ככה.
כשהסרט נגמר הלכנו לאכול פיצה כי ברצינות, הייתי רעבה.
״אז איך היה הסרט?״ שי שאל אחרי הביס הראשון מהפיצה.
תקעתי בו מבט.
״מה?״
״זה הדבר היחיד שהיה לך להגיד?״ אני אומרת לו ביובש ״כאילו, שאני יבין.״
הוא פלט צחוק קטן ״מה את רוצה שאני יגיד?״
״אני סומכת עלייך שתהיה מקורי״ חייכתי אליו שוב
״באמת יש לך תיאבון…״ הוא ממלמל כשגמרתי עוד משולש.
״כן…אני שמנה בתוך תוכי״
״את?!״ הוא בחן אותי ״את רזה!!!״
״כן…בגלל זה אמרתי שבתוך תוכי מסתתרת שמנה…״ הסברתי את עצמי.
״אההה…״ הוא מחייך.
״כן, אני חושבת שבתוך תוכנו לכולנו יש את השמן הקטן שבהם…אתה לא חושב ככה?״ 
הוא צחק ״מה שתגידי״
״מה?! אתה לא חושב ככה?! לא?! לא?!?!״ אני מגזימה בחיוך.
הוא מסתיר חיוך ומניד בראשו.
״טוב, אז שי…מצטערת להגיד לך אבל…זה לא אני זה אתה…זה פשוט לא יילך ככה…״ התאפקתי לא לצחוק.
״טוב, לא צריך״ אמר והוציא לי לשון.
הוצאתי לו חזרה.
וככה השתררה בינינו שתיקה למשך כמה זמן.
״אז תגיד…אתה מתכוון לגמור את המשולש שלך?״