יומנה של ערפדית

שמי ליליאן ( רוב החברים קוראים לי לילי )
אני בת 16, אני באה ממשפחת ערפדים
חבר – אין, חברות טובות יש רק שלא ראיתי אותן חודשיים
טוב אז נתחיל

יום שני שעה 14:15

יומני היקר
היום קמתי בבוקר ניראתי פשוט זוועה, היתלבשתי והיתערגנתי לקראת היום הראשון ללימודים.
פתאום הפעמון של הדלת צילצל. …… ניגשתי ליפתוח את הדלת ואת מי אני רואה? ! את השתי " הבסט פרנדס " שלי.
קפצנו אחת על השניה היתחלנו ליצרוח מרוב היתרגשות,
שאלתי – מה אתם עושות פה?
הן – מה זאת אומרת מה אנחנו עושות פה מה את לא שמחה ליראות אותנו?! סתתתם בנו לאסוף אותך לתיכון החדש שלנו.
אני- רגע זה אומר שסלחתם לי ?
הן- ברור, תיראי עברו חודשיים שלמים ומזה היתגעגנו., התחלנו כבר להבין את כול הקטע של הערפדים והחלתנו שאין מה לעשות זאת מי שאת וזהו.
הלכנו לבית הספר והיום הראשון התחיל, היתלבשתי הכי יפה שיכולתי לבשתי חולצת תחרה וחצאית פירחונית קצרה עם נעלי עקב בצבע סגול לילך. כול החופש חסכתי בישביל הנעליים האלה. וזה לא כי ההורים לא מביאים לי כסף זה ביגלל שאין לי הורים. זה סיפור דיי עצוב…. בעצם מאוד עצוב. איבדתי את ההורים שלי בגיל שלוש כאשר עברנו תאונת דרכים ורק אני שרדתי עפתי מהחלון של האוטו ונישארתי בודדה על הכביש ואז זוג הורים מדהימים! מצאו אותי, לאמא לא היתה אפשרות להוליד היא היתה הרה. אז הם החליתו לאמץ אותי וקראו לי ליליאן כי הם מצאו אותי בלילה כשהירח המלא היה באמצא השמיים. ברגע זה הם הבינו שאני ערפדית ביגלל שכשהתחלתי ליבכות שלפתי שיניים.
אבל לצארי אחרי כמה דקות הגיעו ערפדים בוגרים בין אלפי שנים מהמועצה, הם אמרו להורים שיוחלו לישמור עלי עד גיל 7, אחרי גיל 7 אני יעבור למועצה לילמוד להיות ערפדית אמיתית. וכמובן שעברתי למועצה אבל גם למדתי בבית ספר רגי ושם פגשתי את שתי החברות המקסימות שלי סרינה ואנגלה, שתיהם זהובות שער ויפות ממש יפות. שכמוני מכוערת אבל כולם אומרים שלא אבל זה רק בעשביל שלא ליפגוע בי.
עכשיו נחזור אלי ואל החברות שלי, יצאנו לביהס החדש שלנו היינו לחוצות. הגענו לשער הראשי של בצפר "גרין" . וכמובן אנגלה התחילה להיתבכין שהיא מפחדת, אפשר להגיד שאנגלה "דרמה קווין" . החרכנו אותה להיכנס והמשכנו ללכת לכיתה שלנו קיבלנו את המערכת שלנו ופיתאום ראיתי מישהו חתיך וגם שלא הקרתי אותו הבנתי שהוא אהבת חיי. ועד כמה שאני מגושמת ניתקלתי העמוד שבמיסדרון והיתעלפתי. החברות שלי והוא באו לעזרתי ואמרו לו " תעשה לה הנשמה " ופיתאום באה רקזת שמנה וצעקה " זוזו מידרקי אני יתפל בה " היתעוררתי ראיתי את הנער הזה ורצתי לשרותיםמרוב בושה. החברות שלי ניסו להרגיע אותי ששום דבר לא קרה אבל לא ממש הקשבתי האיתי עשוקה בנער החתיך הזה שאני לא יודעת את שמו.
אני וחברותי ניפרדנו וכול אחת אלכה לשיעורים שלה. היום השיעורים שלי היו יותר קצרים.בדרח הביתה היה גשום, נורא רציתי לעבור כביש וכימעת החלקתי, למה כימעת (שאלה רתורית ) ?! כי ה"חתיך" הזה תפס אותי. היסתקלהו אחד בעיניים של השני זה היה אהבה מימבט ראשון הוא ניסה לנשק אותי אבל קמתי מהר ורצתי לבית שלי.
אההה וקוראים לו גסטין, נכוןנשם מדהים.
הגעתי לשער של הבית שלי פתחתי אותו ופתאום………..

– המשך יבוא –
Hanna and Eden