יומנה של סם אמה סטיילס.-פרק 1+2

גשם,אני נמצאת בתל אביב. לא מבינה מה אני עושה כאן. מחפשת משהו ולא מבינה מה.
"אאאהה"אני צועקת ופשוט לא יכולה כיאלו מישהו נעל את הקול שלי. סופת רעמים ואני כולי סחוטה במים .פתאום אני רואה מחברת סגולה. איך שאני מרימה אותה מישהו נגע בי ותפס אותי.
אני לא מאמינה.אמא? זאת את? חזרת? וככה אני מציפה אותה בשאלות. המים ברחוב החלו לעלות על גדותיהם.רעש עצום של מכוניות.מן מוזיקת רקע מפחידה מלוות רעש של שעון מעורר גובר.. ואמא פותחת את הפה וצועקת בפה מלא בדם"סםםםם!!"

"אאהה" קמתי בבהלה."קומי"אבא אמר.התחלתי לבכות ואבא שלי חיבק אותי ואמר שזה היה רק חלום.לפעמים אני חולמת חלומות מאוד מוזרים ומפחידים. "את כולך מזיעה שוב סיוט?" "כן" עניתי. המשכתי לחבק את אבא חזק והוא נישק אותי במצח. למשך כמה דקות היינו ככה והוא ליטף אותי.הוא שאל אותי אם הכל בסדר עכשיו כי הוא צריך לסדר כמה דברים,אמרתי לו שברור ושהוא יכול ללכת.

לאחר כמה דקות הרגשתי רטיבות במיטה וכשהחלטתי לראות מזה הייתי בשוק.זה היה דם ומלא דם! אני כלכך נבהלתי שהתחלתי לצרוח ואז אחותי"יסמין" באה וראתה את הדם והיא הייתה בשוק.היא התחילה להרגיע אותי והביאה לי כוס מים עם כמה טיפות רסקיו.

אחותי בת 18 והיא בקולג'.יש לה חבר בשם ג'קסון והיא איתו כבר המון זמן.

אחרי כמה דקות,נרגעתי,ומכאן הדבר אחרון שאני זוכרת זה את אחותי במעומעם כשהיא אומרת"סם..את בסדר?"

-אני בבית חולים-
השעה כבר 5 בצהוריים.אני מורדמת.חושך.ואז פתאום אני מתחילה לשמוע רעש של בית חולים ולהרגיש כאב,המון כאב בטן משהו מטורף. אני מתחילה להתעורר.ואז אני מבחינה בדמות ורגע אחרי אני מקיאה את הנשמה שלי. האחות באה והתחילה להזריק לי כל מני דברים להרגעה ולמניעת הקאה שבאותו הזמן היא מבקשת מהדמות לצאת.
אחרי שאני התחלתי לקלוט שקרה לי משהו האחות מתחילה לבדוק אותי ולשאול כל מיני שאלות כמו"אם אני יודעת איך קוראים לי" "איפה אני" וכל מיני דברים כאלה . למזלי היה לי מן דלי כזה מולי ככה שלא התלכלכתי.
אחרי איזה שעתיים כשהתעוררתי שוב,והפעם בלי כאב והקאות. האחות באה ובדקה אותי שוב כדי לראות שאני במצב יציב. שאלתי אותה איך הגעתי לכאן.כמובן,היא לא הייתה מופתעת מהשאלה. והיא מילמלה איזה משהו ואז שאלתי אותה מי זו הדמות שהייתה פה מקודם ואז היא אמרה שזה היה בחור ואז היא הוסיפה שהוא מחכה בחדר ההמתנה כבר המון זמן. ביקשתי ממנה שתכניס אותו והיא הסכימה והבהירה לי שאסור ל לאכול בנתיים רק לשתות.

אחרי כמה דקות הוא נכנס. והתחלתי לבכות. נראתי זוועה במדים לבנים של בית חולים ומובן שהרגשתי מובכת.הוא נכנס איתי למיטה והיינו מחובקים ושעות שהיינו ככה בכפיות. אפילו נרדמנו לכמה שעות עד ששוב פעם התעוררתי באמצע הלילה מכאבי בטן."תאמת שאני לא יודעת למה אני פה ואיך הגעתי." ואז דיימון הרגיע אותי ונישק אותי במצח וראיתי איך שהוא סובל שאני ככה וקראה לאחות והיא נתנה לי משהו שישכך את הכאב ואחרי כמה דקות זה נרגע ואז היא הלכה. "דיימון?" שאלתי. "התגעגעתי" אמרתי. הוא חייך ונישק אותי בפה. דיימון-"מאמי שלי אני אוהב אותך בדיוק נחתתי היום מבוסטון ואחותך סמסה לי שאת פה וישר רצתי לכאן."
שאלתי אותו אם הוא יודע איפה אבא שלי ואחותי והוא אמר שברור ושהם היו כאן כשישנתי ואז אבא שלי הלך כי קראו לו לעבודה דחוף ושאחותי הייתה כאן עד הלילה ושהיא הלכה לבית להביא לי כמה דברים ושהיא תבוא בבוקר כי אסור יותר ממבקר אחד בלילה אני אמרתי לה שתלך ותנוח ושתחזור לפה בבוקר. הוא גם הוסיף שאבא שלי יבוא לכאן בבוקר.
"דיימון" אמרתי"היה לי סיוט ומאז אני כאן,עם הקאות וכאבי בטן איומים.הבנתי שנתחו אותי אבל מה שלא הבנתי עד עכשיו זה למה."
הוא אמר לי שגם הוא לא יודע כי לא אמרו לו בגלל פרטיות.המשכנו לדבר קצת.
אני הייתי מאוד חלשה וככה יצאה שנרדמתי עליו.
אני מאוד הייתי מאושרת שחבר שלי בא ושהוא היה איתי כאן כל הזמן הזה למרות שאני נראת זוועה.
במשך הלילה המשכתי לקום מכאבים אבל בלי הקאות.בבוקר אמרו לי שזה בסדר שהבטן תכאב למשך כמה ימים ושאני לא אדאג.דרשתי שיגידו לי למה אני פה ואיך הגעתי כי זה שיגע אותי. האחות "בטי"(האחות הראשית)אמרה לי שהתעלפתי כי איבדתי המון דם והביאו אותי לפה והכניסו אותי לניתוח.נזכרתי שקמתי עם המון דם ונזכרתי שהייתי באמולנס עם אחותי ואז שהתעוררתי עם הקאות ושדיברתי עם דיימון וזהו. שאלתי מה הייתה הסיבה לדם. והיא הסתכלה עלי ואמרה לי בקול של צער"את…את עברת.."אני זוכרת שהיה לה קשה להשלים את המשפט " את עברת ניתוח בבטן" והלכה בבכי והיא אמרה שהיא מצטערת.

לא הבנתי מה ,את מה שקרה ואז האחות של אתמול נכנסה כדי לבדוק דופק ואת התפרים.
כשראיתי אותם ממש נבהלתי.האחות"זואי" אמרה שהיא בחיים לא ראתה דבר כזה"זה החלים לך בטיל..ממש כיאלו זה כבר שבוע איתך" תאמת שלא הייתי בהלם מזה ..כמו שאמרתי שמגיל 13 משהו השתנה בי ואחד מן השינויים זה שלגוף שלי יש נטייה לרפא את עצמו כמו קסם.
היה לי קשה לזוז והייתי עדיין חלשה.ואז שמתי לב שדיימון שמע שעברתי ניתוח בבטן והתחיל כזה לבכות ויצאה. הוא רגשן וממש מתוק. היה לי קשה לראות אותו כשידעתי שכואב לו לראות אותי ככה.
-השעה כבר 8 בבוקר-
ואבא שלי בא אני חייכתי ואמרתי לו שהכל בסדר ושזה ניתוח בבטן זה הכל. הוא אמר שהוא מצטער שהוא לא יכל לבוא .אני סלחתי לו כי הבנתי שהוא היה בעבודה במקרה דחוף.
דיימון נכנס עם קפה ונתן לי נשיקה.אל תדאגו לא בפה כי אבא שלי היה ליידנו. "מר ליאון יש לך בת מקסימה,היא גיבורה ,אתה לא מבין איזה לילה היא עברה "דיימון אמר. זה חימם את הלב שלי לשמוע אותו אומר ככה. ואבא שלי גיחך. ואמר"הכל בגנים" זה הצחיק אותי ומשום מה זה לא כאב,אבל עדיין היה לי קשה לזוז. דיימון אתה יכול לעזור לי לקום בבקשה? אמרתי .ואז הוא שאל את זואי האחות אם אני יכולה לקום והיא אמרה שבשמחה. הוא עזר לי ,עד כמה שזה מצחיק ,ללכת לעשות פיפי . ואז חזרתי למיטה כי לא יכלתי לזוז יותר מידי.
אבא שלי היה צריך לחזור לעבודה ואמרתי לו שילך ושאני עם דיימון.והוא אמר לו"שמור לי עליה ואל תעשו שטויות והוא קרץ" אמרתי לו"אבבא!" בפרצוף כזה של מה אתה עושה לי בושות. ואז דיימון צחק ואמר לאבא"אל תדאג ליאון.

כבר היה עשר והייתי מאוד עייפה ונרדמתי. בזמן הזה דיימון הלך להתקלח בבית ולהחזיר את המזוודות מהטיסה.

כשהתעוררתי כבר היה 12 בצהוריים וזה היה שעה שלא היה אפשר להכניס אורחים אז הייתי לבד ובזמן הזה ד"ר דרק בדק אותי בדיקה שגרתית לאחר הניתוח. עשו לי אולטרסאונד וזה כזה מגניב. הוא אמר לי שהוא מצטער ושאלתי אותו על מה? ובדיוק הזימונית שלו דלקה והוא היה חייב ללכת.

אני משתגעת,אני לא מבינה מה הולך כאן ולמה אף אחד לא אומר לי כלום וזה ממש חירפן אותי. הוא הספיק להגיד לי שהניתוח עבר בהצלחה ושכניראה שעוד כמה ימים ישחררו אותי למנוחה בבית.

די שמחתי כי כבר פחות כאב לי לזוז. ולאט לאט כבר יכלתי לשבת בעדינות. במשך היום אחותי באה והביאה לי כמה דברים מהבית כדי שאני ארגיש בבית. היא וידאה שאני בסדר וזה. ואז הראתה לי את מה שהיא הביא לי:
"דבר ראשון הבאתי לך את השמיכה ואת הכרית שלך" איך שחייכתי.
"דבר שני הבאתי לך את הדובי האהוב שלך"והתחלתי לצחוק כמו ילדה קטנה.
"הבאתי לך את הפלאפון ואת המחשב שלך. וגם הבאתי לך את זה" והיא הוציאה מהתיק
וברגע שראיתי את זה התעלפתי.