יום שבת נוסף

"אלדן, בוא לאסוף אותי מלמטה" … "אני בא, מפונקת"
אחרי שבוע שלם שהיא לא ראתה אותו, היא כל כך התרגשה.
הוא הנציח את הרגע עם חיבוק חם ונשיקה. הוא ידע מתי לעטוף אותה, ומתי לעטוף אותה עטוף יותר.
הוא לא עזב אותה לרגע.
הוא אמר לה שבגלל שהיא בת 21 ומלאת אנרגיה הוא יודע מה לעשות איתה… ושכדאי שהביאה נעליים נוחות. היא הביטה מטה, לנעלייה. אפשר לומר שהם נוחות, אפשר לומר שבשלב זה היא התרגשה אפילו קצת יותר. הוא השקיע בה, הוא מאוד רצה אותה ושזה יצליח. ונהנה איתה כמו שהרבה זמן לא נהנה ככה עם בחורה או בכלל.
הם נכנסו אליו לדירה, הוא התחיל להכניס דברים לתיק. והיא התחילה לספר על השבוע שלה.
איך היה בעבודה, ואיך קשה לה עם הבוס שלה. מצד שני, היא חזרה לריצות ומרגישה נפלא.
וגם נגנה וכתבה הרבה השבוע, אבל טרם הסכימה לקרוא לו מאוצרות ליבה.
הוא מדי פעם עצר מסידורי התיק וליטף את ראשה, נתן חיוך או מבט מתעניין.
והיא יושבה על המיטה וממשיכה בסיפוריה.
"התגעגעתי אלייך, את יודעת את זה?"… "אני לא יודעת, אבל מאוד כייף לי לשמוע".
"כייף לך לשמוע?…ומה את מרגישה?" "עד השמיים.."
והוא חייך. וזה שיגע אותה. המסתוריות שלו, שיגעה והדליקה אותה בו זמנית.
"אלדן….?" "מה אלה?" "לא משנה…. נחכה לדייט הבא" וחייכה.
הוא ידע טוב מאוד מה היא רצתה לשאול, כל כך פחדנית וחוששת. לא מאמינה שהוא מסוגל לאהוב אותה.
לא מאמינה שזה אמיתי. והוא כל כך שם! הוא כל כך רוצה. ומראה. ונותן. ומחבק. וכל מה שהיא רוצה, וכל מה שהיא צריכה, וכל מה שחלמה.
הם יוצאים מהדירה שלו, ונכנסים לרכב שלו. והוא שם בוב דילן ברקע, היא נמסה.
הוא מלטף את ראשה, ושם יד על ירכיה.
והם עולים בעליות של חיפה, לתצפית על כל ים התיכון. וזה זמן שקיעה…. והשמיים אדומים, סגולים וכחולים.
וכך גם הלב שלה…
היא מחזיקה את ידו, "רצית משהו מחוץ לגבולות הדירה, וקיבלת!"
הם ישבו שם, עישנו נרגילה ושתו תה… הוא הביא עוגיות ושמיכה.
היה פשוט נפלא! היה פשוט קסום.
"אלה….?"
"מה?"
"רוצה עוד תה?"
"אתה רע…"
"למה? אני מנומס"
"כן תודה, תביא קצת תה…"
והוא חייך, וגם היא.
שניהם ידעו שלא תה הוא הציע לה.