יום כן,יום לא-פרק שני

מנקודת מבט של ליאל:
קמתי בבוקר ופתחתי את עיניי ואני רואה את החדר שלי ושל ליאן,התארגנתי לבית הספר,הייתי נודניקית כרגיל והלכתי עם מאיה לבית הספר.
"עוד יומיים מישל חוגגת בליאופונט"
"אני אבוא"
אני ומאיה הגענו לבית הספר והפעם למזלי מור לא הייתה,אולי היא כל הזמן מסתכלת עליי ועל ליאן אבל היא אף פעם לא שמה לב לתיליון.
רק מאיה יודעת עליו,ועכשיו ליאן נמצאת בתוך התליון,אולי זה נראה צפוף אבל בפנים ממש מרווח.
היום עבר מהר ואני כבר הלכתי הבייתה.
מנקודת מבט מור:
לא יודעת למה אבל משהו מוזר בליאל וליאן,
הלכתי הביתה ובדרך ראיתי תליון,תליון אדום שעטוף במין זרועות כסופות,הרמתי את התליון ולקחתי אותו איתי.
מנקודת מבט ליאל:
הגעתי הביתה,הנחתי את התיק ובאתי להוריד את התליון ולא הרגשתי אותו!ואז רצתי למראה בתקווה שהוא שם ואני רק לא הרגשתי התבוננתי ואמרתי בלחש:
"נאבד לי התליון"
כבר הייתה שעת אחר הצהריים ורק אני מחפשת את התליון,אני ממשיכה וממשיכה ופשוט לא מוצאת עד שמגיע הלילה.
"אני חייבת למצוא את התליון לפני 12 בלילה!"
כבר היה דקה ל-12 ועדיין לא מצאתי,התייאשתי ואז שמעתי בתוך ראשי פעמון מצלצל 12.
הרגשתי שאני נופלת על ברכיי והופכת לחלקיקי צבע שעפים נגד הרוח לכיוון התליון.
באמצע הדרך ראיתי עוד חלקיקים,זאת הייתה ליאן!,אוי לא למה גרמתי?!
הגעתי לבית נכנסתי דרך החלון ומצאתי את דרכי לתליון.
אבל אני בבית של מור.
זאת אומרת שהתליון אצל מור!