יום בחיי פרק 21

נקודת מבט דייב:
ועודד פעם אני יוצא לדבר עם ראיין בישביל הנרי
דפקתי בדלת של הבית של ראיין
ראיתי את זואי
אני:"היי זואי ראיין נימצאת ?"
זואי:"כן היא למעלה עם בר"
אני:"תודה"
ניכנסתי אל הבית ועשיתי את דרכי אל חדרה של ראיין
דפקתי על הדלת של חדרה
ראיין:"פתוח!!"
ניכנסתי וראתי אותה ואת בר מדברות
ראיין:"היי דייב בוא יש כיסא פנוי"
אני:"נאי יכול לדבר איתך שניה?"
שאלתי אותה
ראיין:"טוב…."
ראיתי את בר מטה אוזן
אני:"בפרטיות!"
בר:"אוקי! הבנתי את הרמז"
אני:"זה לא היה רמז!"
בר יצאה מהחדר וסגרה את הדלת
ראיין:"מה קרה"
אני:"זה בקשר להנרי"
ראיין:"דיי אני לא רוצה לישמוע את השם הזה"
אני:"רק תקשיבי לי"
ראיין:"טוב…."
אני:"כל הזמן הוא בוכה עלי והכתף שלי כבר רטובה לגמרי אבל הוא בוכה על זה שאת לא מאמינה לו"
ראיין:"בעייה שלו"
אני:"את בכלל ניסית ליבדוק עם עדי?"
ראיין:"לא…."
אני:"לפחות תנסי"
ראיין:"טוב…."
אני:"אוקי אני גמרתי את עבודתי אבל רק תמהרי אולי השנה בחופשת האביב הנרי הולך לאבא שלו
וזה מחר"
ראיין:"טוב…."
אני:"אוקי ביי"
ראיין:"ביי"
יום למחרת בבית ספר:
נקודת מבט ראיין:
היתי בכיוון ללוקר של עדי כדי לישאול אותה אבל יד עצרה אותי זו היתה זואי
זואי:"קדימה אנחנו נאחר לשיעור"
היא משכה בידי
אחרי יום מפרך של לימודים הלכתי אל עדי
אני:"היי עדי"
עדי:"ראיין…."
היא אמרה בזילזול
אני:"יש לי שאלה….האם את נישקת את הנרי או שהוא נישק אותך"
עדי:"אם……הוא…….אם … הוא נישק אותי!"
אני:"זה מספיק לי"
ראיתי שהוא לא נימצא אז רצתי לבית שלי וכתבתי לו מכתב אבל היה מאוחר מדי כל האוטובוסים יצאו
ורק אני נישארתי בפנימיה כי לא רציתי ללכת לבית שלי עם אבא שלי.
הלכתי לביקת של הנרי ורציתי לשים את המכתב מתחת לדלת אבל אז הרגשתי סחרחורת חזקה ובום
נפלתי
נקודת מבט הנרי:
אני לא יצאתי לבית שלי כי אחותי חולה קשה ולא יחולתי לבוא
אני הרגשתי משועמם אז יצאתי מהבית שלי לטיול קצר
בסוף הטיול כשעמדתי להיכנס לבית ראיתי את ראיין מעולפת על הריצפה
ראיתי שהיא גם מחזיקה בידה מכתב
אני מהר הרמתי אותה וניכנסתי לבית
הרמתי אותה עד לחדר שלי ושם הנחתי אותה
עשיתי לה כל החיאה אפשרית אבל היא לא היתעוררה
שמתי לב שהיא לא נושמת
אז הלכתי על הקיצוני
נשמתי הרבה אויר והנשמתי אותה
היתגעגתי לטעם של השפתים שלה
הינשמתי אותה עד שהיא היתעוררה
הרגשתי את ידה על לחיי היא היתה קרה
ראיין:"תתקרב",
ציתתי לה והיתקרבתי
המרחק בינינו היה קטן
היא משכה אותי לנשיקה
אני:"אבל למה זה? חשבתי שאת כועסת עלי"
הכוחותיה האחרונים היא הצביעה על המיכתב
ראיתי שהיה כתוב להנרי
פתחתי וקראתי שם היה כתוב….