יום בחיי פרק 18

ערב השירה:
נקודת מבט ראיין:
אני ובר כמעט היינו מוכנות
החלקנו קמטים בלתי ניראים בבגדים וניקינו את המשקפיים המזויפות.
בר:"מוכנה"
אני:"נולדתי מוכנה"
שמעתי את הרמקול בקול שהחריש את אוזני ואת אוזני כולם
המנהל:"סליחה על התקלה , ברוכים הבאים לערב השירה הראשון של בית ספר בשנה זו!"
כולם מחאו כפיים והוסיפו קולות אוווו
בינתיים הנרי ודייב עלו למאחורי הקלעים
נופפתי לשלום לדייב אבל מהנרי היתעלמתי
המנהל:"בלו במחיאות כפיים את "22" בביצוע של ראיין ובר"
עלינו לבמה והתחלנו לשיר ראיתי את הנרי מסתכל עלי ומיד החזרתי את מבטי אל הקהל
נקודת מבט הנרי:
כשעלינו למאחורי הקלעים ראיין נופפה לשלום בהתחלה חשבתי שאלי אבל אחר כך מסתבר שלדייב
אני:"איזה שיר נקדיש לה? אנחנו נומר לה ברמקול? מה עושים?!"
דייב:"תירגע אנחונו לא נקיד ברמקול כי אם כן זו תהייה פאדיחה אם היא לא תסכים
אבל תיסתכל עליה הרבה ואז היא תבין"
מתי שדייב הפסיק לדבר הן כבר עלו אל הבמה
היסתכלתי על ראיין על החיוך שלה ועל העינים שאני חולם להיסתכל בהן עוד פעם
שמתי לב שהיא היתכלה לפתח שבין מאחורי הקלעים לבמה היא ראתה אותי היא מייד סובבה את הראש
הן גמרו לשיר
הן יצאו מיוזעות מהבמה
רציתי להציע לראיין מים אבל היא היתיחסה אלי כאל אוויר
הגיע תורינו
אני:"מה שרים?!"
דייב:"את השיר ששנינו שריםהכי טוב "we are young"
עלינו לבמה כל חצי משפט היסתכלתי על ראיין שהיתה בקהל אבל זה לא הזיז לה
המשכנו לשיר ולשיר אבל זה לא הזיז לה
לקראת סיום השיר היא הלכה חזרה לבית שלה בטענה שיש לה בחילה
הרגשתי ממש עצוב לא הגשתי ככה מאז שאמא שלי מתה מהלידה של אחותי
ירדה לי דימעה בילתי ניראת
נקודת מבט ראיין:
להקדיש לי שיר? אה!
פתטי
הוא חושב שאני אסלח לו רק בגלל שיר עלוב
לא סתם נתנו לי לצאת באמת הרגשתי בחילה!
מהנרי
הלכתי לישון הערב היה צריך להיגמר ב-12
ב-1 וחצי לפנות בוקר זואי ניערה אותי
זואי:"נו קומי כבר!!!!!!"
ג'סי:יש לנו הפתעה בשבילך"
הן גררו אותי לחלון
ראיתי על הדשא שלט גדול
מצטער
הנרי
זואי:"נו מה את אומרת?"
אני:"בגלל זה הערתן אותי?"
חזרתי למיטה לישון
יום למחרת בבית ספר: