" יום אחד תחשבי שננצח " ~ סיפורי ערסים ~ פרק אחד עשרה

בלעתי את רוקי, מביטה בעיניו.
"לא קורה כלום…" לחשתי.
"את יודעת שכן קורה. למה את מתחמקת דניאל?" הוא מזעיף את פניו.
לא יכולתי להגיד לו שאני מקנאה. שכואב לי. שאני רוצה אותו לעצמי.
הדמעות עלו בעיניי, הוא הבחין בכך ונאנח, מחבק אותי אליו. "בבקשה תהיי פתוחה איתי. אני רוצה שנדבר על מה שקורה בנינו."
~ נ.מ עידו
הבטתי בה, היא ללא ספק הייתה הנערה הכי יפה בעולם בשבילי. היא השפילה את מבטה, הנחתי את ידי על לחייה, מרים את מבטה אליי.
"אתה אוהב אותה?" היא שאלה לפתע. היא מתכוונת ליסמין אני משער.
"לא." חייכתי חיוך קטן,מלטף את לחייה.
"יופי. היא ממש כלבה…" היא מלמלה והביטה בי, בוחנת את התגובה שלי. חייכתי לעברה וליטפתי את קרחתה. "שאת צודקת את צודקת." נשקתי למצחה בעדינות, היא נרפתה תחת מגעי, אהבתי את זה.
"בשבוע הבא, אני לוקח אותך להקרנות . והפעם אני לא אזיין בזמן שתבואי אליי הביתה." קרצתי לה, הבעת גועל עיטרה את פנייה.
"זה לא היה כזה נורא!" מחאתי. טוב… מה לעשות שהיסמין הזאת משוגעת במיטה?
"בשבילך. בשבילי זה היה מחזה נוראי לעיניים." גחכה, גלגלתי את עיניי.
"את פשוט מקנאה בגלל שאת רוצה להיות במקום יסמין." חייכתי בהתגרות, היא קפאה. אחריי כמה שניות היא הסמיקה והשפילה מבטה.
"נכון…" היא לחשה בשקט, הדמעות זולגות על לחיי.
מה קורה כאן ?