" יום אחד תחשבי שננצח " ~ סיפורי ערסים ~ פרק 30 ואחרון

"ההקרנות עבדו." אורן חייך אליי את אותו החיוך החם שלו.
"שזה אומר?" שאלתי, להוטה.
"רוגע, יפה שלי, רוגע." אליאור לחש באוזני, גורם לכך שלחיי יהפכו אדומות.
ישבנו בחדרו של אורן, הוא אמר שהוא חייב לדבר איתנו בדחיפות, ושעה הוא הולך סחור סחור.
"הבראת, דניאל." חייך ושילב את ידיו.
ברגע אחד קמתי מהכיסא, מחוייכת, מאושרת.
"הבראתי?" שאלתי בכדי לוודא ששמעתי את המשפט בתקינותו.
הוא הנהן, מחייך חיוך גדול.
"הבראתי!" צחקתי. אליאור משך אותי לחיבוק, ומיד אחר כך לנשיקה שגרמה לרצפה לרעוד תחת רגליי.
אנחנו כבר חודשיים ביחד, הוא הסיבה שהבראתי, הוא התרופה שהייתי כל כך זקוקה לה.
~
הגענו לבית שלנו, כן, אנחנו עדיין גרים ביחד.
"אני רוצה לראות סרט." מלמלתי בפינוק, נושקת לשפתיו נשיקות קטנות, הוא חייך.
"איזה סרט נראה, מפונקת שלי?" שאל בזמן שהתיישבנו על הספה.
"סרט רומנטי." הוא נשכב על הספה ואני התחפרתי בין ידיו, ראשי על חזהו.
"עוד פעם את והקומדיות המרגשות לי את הביצים האלה. בואי נראה כדורגל." חייך חיוך מתגרה. ידעתי שהוא אוהב להרגיז אותי. עצמתי את עיניי, ידו ליטפה את גבי.
"תעשה מה שבא לך. אני ישנה." מלמלתי בפינוק, עיניי עצומות.
"אני אוהב אותך." הוא לחש באוזני.
"אני אוהבת אותך." לחשתי בשקט, פוקחת את עיניי ומביטה בעינייך.
"הכי בעולם." הוא חייך, נשקתי לשפתיו בעדינות.
בתקופה האחרונה הבנתי כמה וכמה דברים.
א) ערסים לא כאלה נוראיים.
ב) אסור אף פעם לוותר.
ג) האהבה מסדרת הכול.