" יום אחד תחשבי שננצח " ~ סיפורי ערסים ~ פרק 27

הבטתי בעיניו, מסמיקה במעט.
"אני חושבת… שזה הדדי." חייכתי חיוך קטן, ואז השפלתי את מבטי.
"אבל אני לא בקטע של סטוצים." גיחכתי.
הרגשתי את ידו על עורפי, מלטפת אותו במעט, צמרמורת עברה בי.
"אני רוצה שתבואי לגור איתי. אני יודע שזה נשמע פשוט מטורף… אבל אני מניח שאת צריכה את השקט שלך," הוא עצר לרגע, בוחן את תגובתי, "ואני צריך מישהי שתהיה קרובה אליי, ושהיא לא זונה." חייך, ואני כמעט וחייכתי אליו בחזרה, אך עצרתי בעצמי.
"אני צריכה לחשוב על זה קצת, וחוץ מזה, אני מפחדת שאסי ירצח אותי בלילה." צחקתי והעברתי את ידי בפאה.
הוא צחק מעט, ואז בעצם המחשבה שאנחנו כל כך קרובים חלחלה בראשי.
ראשי היה אל מול ראשו, כל כך קרובים… חצי שניה מנשיקה.
"את בוהה בי." גחך, הסמקתי. באמת בהיתי בו. אבל איך אפשר שלא? הוא כל כך יפה… ואחריי הכול, האישיות שלו היא מה שכבש אותי. שהפיל אותי ברשת, מלכודת, מה שלא תרצו.
ואז, בלי התראה מוקדמת, הוא הטיח את שפתיו כנגד שפתיי. בחיים לא חשבתי שבכל נשיקה שלי איתו, הפרפרים יתעופפו יותר ויותר, גבוה יותר, למרומים.
אחריי כמה דקות, התנתקנו בקושי אחד משפתיו של השניה, ידו עדיין הייתה מונחת על הלחי הימנית שלי.
"בבקשה תעברי לגור איתי." אמר בשקט, מביט בעיניי. עיניו הבהירות היו כל כך רציניות ומרוכזות בעיניי, שחששתי לפתע לטבוע בהן.
~~~~
"ברוכה הבאה לביתך החדש, חלום של כל אישה!" חייך בגאווה אליאור. עמדנו בפתח דלת הבית של אליאור, וכנראה שעכשיו גם ביתי.
"חלומה של כל אישה?" גיחכתי, הוא הנהן במרץ, לרגע חשבתי כי הוא ילד קטן.
"תתבגר." צחקתי, נכנסת לבית הענקי.
"ואוו… באמת חלומה של כל אישה…" מלמלתי, מסתובבת במקומי, בוחנת את הבית.
"לא צחקתי." חייך חצי חיוך, נכנס אחרי וסוגר את הדלת.
הבית היה פשוט ענקי. בסלון היו שלוש ספות לבנות וצחורות, הפונות לכיוון טלוויזית פלזמה עצומת מימדים.
"מדהים…" מלמלתי בשקט.
"זה לא הכל." חייך ומשך אותי אל מחוץ לבית, כשלעיניי נגלת בריכה ענקית.