" יום אחד תחשבי שננצח " ~ סיפורי ערסים ~ פרק 25

פרק 25 – רגשות מחוץ לחוק

הימים בפנימייה עברו במהירות.
והנה, עברו להם חודשיים.
התחברתי בעיקר עם סול וליה, ועם השאר פחות.
רון בכלל היה הבן אדם הכי מעצבן שאיי פעם הכרתי.
בכל פעם שחזרתי הביתה אליאור היה שם. בכל פעם כמעט והתפתתי לחזור לגמריי הביתה, רק בשבילו.
הרגש שהיה לי אליו רק גדל וגדל, הרגשתי שאני טובעת ברגשות.
"אני בבית." אמרתי ונכנסתי לביתי. זה היה יום שישי, השתחררנו לסוף שבוע, כמו כל שבוע.
"דני!" שמעתי את אסי, ולפתע ראיתי אותו יורד במדרגות במהירות, לצידו נערה צנומה בעלת שיער שחור וארוך.
לשם שינוי, היא לא הייתה לבושה חשוף, ולא הייתה מאופרת בשכבות איפור.
אסי חיבק אותי אליו, מחייך. אני ואסי הפכנו להיות בלתי נפרדים. למרות שאין בנינו כל זכר לקשר דם, הוא מדהים. הוא האח הגדול הכי נפלא שהייתי יכולה לבקש.
"זאת אור, חברה שלי." אמר וכרך את ידו סביב הנערה.
"את בטח דניאל, הוא מדבר עלייך המון." חייכה אור וחיבקה אותי.
למען האמת היא הייתה… חמודה. ושונה מכל חברה אחרת אשר הייתה לאסי.
"באמת?" שאלתי בפליאה וחייכתי.
"בטח! תקשיבי, אנחנו חייבות לעשות ערב בנות." חייכה חיוך חם. היה משהו בילדה הזאת… משהו חם, אוהב. ידעתי שהיא תעשה את אח שלי מאושר.
"אני אשמח." חייכתי, ראיתי שאסי גם מחייך מהצד.
"אחי, יוצאים?" שמעתי קול מוכר קורא, ואליאור ירד במדרגות.
לחיי הסמיקו כבר מטבען, והתחלתי הולכת אחורה.
הוא היה לבוש בטישרט וג'ינס משופשף, וריח הבושם שלו שיכר אותי.
מבטו נח עליי, השפלתי מבט.
התגעגעתי אליו כל כך… הוא התגעגע אליי גם?
"דניאל." הוא אמר בשקט. אור העבירה מבט על שנינו, וחייכה.
"בייבי, בוא נחכה בחוץ." צחקקה ומשכה אותו מחוץ לבית.
"התגעגעתי." אמר והתקרב לעברי. היינו כל כך קרובים…
מה טיב היחסים בנינו? הרי בפעמים הקודמות שבאתי הביתה ראיתי אותו עם מישהי. כל פעם מישהי אחרת.
"מה שלום הבלונדה?" שאלתי והתחלתי עולה לחדרי, הוא נאנח ועלה אחריי!
"אני לא יכול לחכות לך לנצח." אמר מאחוריי.
"לא חיכית לי אפילו דקה, על מה אתה מדבר?" הסתובבתי אליו בפתאומיות, מה שהבהיל אותו כנראה וגרם לו לקפוץ אחורה, התאפקתי לא לצחוק, אך חיוך משועשע עלה על פניי.
"מצחיק…" מלמל בעצבים. הסתובבתי, צחקוק קטן נפלט מפי, ונכנסתי לחדרי, הוא אחריי.
"אני באמת התגעגעתי אלייך." אמר, ידו תופסת בידי בעדינות ומסובבת אותי אליו.
"תכף תגיד שגם חשבת עליי בזמן שזיינת את כל הזונות האלה שלך." ירקתי בכעס וניסיתי להשתחרר ממנו, אך לא הצלחתי. הוא החזיק בי ולא שחרר.
"אני גבר. יש לי יצרים." אמר, הבעת פניו רצינית.
"אני אישה, ועובדה, אני יודעת לחכות לאחד." אמרתי והצלחתי להשתחרר ממנו ולשלב את ידיי.
"רגע… את בתולה?" הוא חייך, הסמקתי.
למה אין לי מחסום על הפה?
"את בתולה." קבע, מחייך בשובבות.
"כן. אז מה? זה יותר טוב מלהיות זונה…" מלמלתי, לחיי אדומות.
למה אני מסמיקה, לעזעאל?
"את מיוחדת." אמר והתקרב אליי, מלטף את לחיי.
"תפסיק. אני לא מוכנה לסקס. אני לא אשכב איתך גם אם נהיה ביחד, לא בזמן הקרוב." אמרתי בשקט, משפילה מבט.
"לא התכוונתי אפילו לשכב איתך בזמן הקרוב. את לא מוכנה, וחוץ מזה, אנחנו לא ביחד, שכחת?" חייך חיוך מתגרה.
הוא מנסה לעצבן אותי? כי מצליח לו יופי!
"לך תזדיין…" מלמלתי ויצאתי מהחדר, כועסת.
"את מוכנה להחליט על מקום אחד להיות בו? אין לי כוח כבר ללכת אחרייך." אמר כשהוא הולך מאחוריי, משועשע.
"אתה לא הולך עם אור ואסי?" הסתובבתי והבטתי בו.
"אני אמור לל-"
"אז לך!" התעצבנתי, הסתובבתי, ונכנסתי לסלון, מתיישבת בספה.
הוא התיישב לצידי.
הוא לא מוותר המעצבן הזה!
"ללכת, כי כולם הולכים…" התחלתי לשיר, רמזים רמזים.
"אני לבד יושב לי, וחושב לי…" התחיל שר, הפנתי את מבטי אליו, מביטה בו במבט של "מה-אתה-חושב-שאתה-עושה?!"
"אה אנחנו לא בכוכב נולד?" שאל, צחקתי.
"אתה כזה מפגר." הדלקתי את הטלוויזיה, עדיין צוחקת מעט.
לפתע הרגשתי את ידיו מושכות אותי, כך שאני אשב עליו, הסמקתי.
"תפסיקי להיות כל כך קשה." אמר ומיד אחר כך הצמיד את שפתיו לשפתיי.
שוב אותם רגשות צפו ועלו, גופי רעד מרוב אושר. סוף סוף השפתיים האלה שלו… כל כך חיכיתי לרגע הזה.
כרכתי את ידיי סביב צווארו, בעוד ידיו תומכות בצדדיי גופי.
לאחר כמה דקות התנתקתי ממנו בקושי, בעוד סומק עז מתפשט על לחיי.
הוא חייך חיוך קטן, ידו מלטפת את לחיי.
"אני מרגיש אלייך משהו שלא הרגשתי כבר הרבה זמן." אמר, חייכתי חיוך קטן, מסמיקה עוד יותר.
"דפוק. גם אני מרגישה אלייך דברים שלא הרכשתי הרבה זמן." צחקתי, והוא הצמיד את שפתיו לשפתיי שוב.
כנראה שאלו הם רגשות מחוץ לחוק.