" יום אחד תחשבי שננצח " ~ סיפורי ערסים ~ פרק 24

פרק 24 – חיוך מעצבן

"אני דניאל, אוהבת לכתוב ו… זהו." מלמלתי במבוכה והרגשתי את לחיי בוערות. שמעתי לחשושים כמעט מכל כיוון, והרגשתי איך אני הופכת להיות עגבניה. מה יש להם לדבר כל כך הרבה?
"שבי ליד סול, דניאל." חייך המורה והצביע על תלמידה בעלת שיער זהוב וגולש. הנהנתי והתיישבתי במהירות ליד הנערה היפה. אוף, היא יותר מדי יפה.
"אני סול." היא חייכה והושיטה את ידה, חייכתי חצי חיוך ופניתי להביט במורה.
אף פעם לא הייתי ילדה חברותית במיוחד. בכדי שאני אתחבר למישהו, ואדבר איתו בחופשיות, אני צריכה לראות קודם שהוא בן אדם טוב.
המחשבות התחילו אט אט להתרוצץ במוחי. חשבתי על אליאור, ועל הנשיקה המדהימה שחווינו מלפני שעות אחדות.
אחריי כחצי שעה הצלצול החל מתנגן, וכל התלמידים יצאו מהכיתה. הוצאתי מכיסי את פתק מערכת השעות שלי, וראיתי שעכשיו יש לי הפסקה של חצי שעה. החלטתי ללכת לחדר הפנימיה,
את החדר כבר ראיתי, אבל את שתי השותפות שלי עוד לא פגשתי.
עליתי במדרגות, נכנסת למסדרון חדרי הבנות. התחלתי מחפשת את החדר על פי המספרים החרוטים על דלתות העץ.
נעמדתי אל מול הדלת אשר עליה התנוסס מספר החדר שלי. הוצאתי את המפתח מכיסי, הכנסתי למנעול וסובבתי. פתחתי את הדלת.
אומייגאד.
הבטתי בשני בני הנוער המפוצצי הורמונים אשר… שכבו על אחת המיטות.
"אומייגאד…" מלמלתי ויצאתי במהירות מהחדר.
"פאק." שמעתי מלמול מהחדר ומיד הדלת נפתחה. הנערה הייתה לבושה כבר. איך היא הספיקה? והנער היה לבוש רק בבוקסר. אוקיי… מביך.
"אני מצטערת… לא התכוונתי להפריע. אני יכולה לחזור מאוחר יותר." מלמלתי, סמוקה מכף רגל ועד ראש.
הבחור גחך והנערה הייתה סמוקה כמוני.
"אני מצטערת. שכחתי שאמורה להצטרף שותפה חדשה… אני ליה." חייכה והושיטה את ידה, לחצתי אותה במעט חשש.
"אני דניאל." חייכתי חצי חיוך. הנער שוב גחך. הפעם שתינו שלחנו אליו מבטים רושפי אש.
מה הקטע של הגיחוכים האלה?!
"עוד מעט השותפה השניה אמורה להגיע, את תאהבי אותה, היא נחמדה." חייכה ליה. לא הייתי בונה על זה שאני אוהב אותה.
"אני אלך." אמר הנער בקול עמוק.
"ביי, רון." ליה מלמלה והוא רק חייך והצמיד את שפתיו לשפתיה, חייך אליי חיוך מעצבן והלך.
מה לעזעזאל?