” יום אחד תחשבי שננצח ” ~ סיפורי ערסים ~ פרק שש עשרה

הטיפולים לא עובדים, המוח שלי לא עובד, הגוף שלי בקושי מתפקד ואני מרגישה את המוות קרוב. הסרטן הזה יצא לי מכל החורים.
ישבתי על הספה בסלון, רואה את הסדרה 'תיכון השיר שלנו', כשקופסא מלאה בגלידת שוקולד בידי.
"עוד פעם הסדרה הקיטשית הזאת?" אליאור התיישב לצידי. אלוהים, עזוב את הסרטן רגע בצד, תן לי כוחות להתמודד עם היצור הזה שיושב לצידי.
"אתה מוזמן לקום וללכת." אמרתי ודחפתי לפי כפית מלאה בגלידה.
"וואלה אין לי כוח." אמר ושם את רגליו על השולחן.
"תוריד את הרגליים." אמרתי, עיניי נעוצות ברגליו שעל השולחן.
"רק אם תביאי לי קצת גלידה." צחק. גלגלתי את עיניי. "קח ותשאיר אצלך." תחבתי את קופסת הגלידה בידו, הוא משך בכתפו והתחיל לטחון כמו בהמה, הבטתי בו, המומה.
"פשוט ערוד." אמרתי והנדתי בראשי כלא מבינה.
"מה?" שאל, לא מבין.
"חמור בר." אמרתי, צוחקת.
"מישהי קמה מצחיקה בלי ח'." אמר והמשיך לאכול מהגלידה.
"מישהו קם לא מקורי בעליל." החזרתי והסטתי את מבטי למסך.
"נועה הזאת כוסית." אמר , מביט במסך גם הוא.
"אסי הכי חתיך שם. הוא כזה גבר." אמרתי ונשכתי את שפתי התחתונה. אליאור הביט בי במבט מופתע.
"מה? אסור לי לחשוב שהוא חתיך?" הבטתי בו בכעס.
"את… פשוט…" הוא התחיל להגיד, אך בסוף הניד בראשו ושתק.
"את לא כזאת נוראית, קרחת." אמר אליאור והביט בי, גחכתי.
"אתה מוזר היום." קבעתי ולקחתי את הכפית מידו, אוספת בעזרתה גלידה ומכניסה לפי.
"לפעמים יש לי רגעים כאלה." חייך. חיוך שלמרבה הפלא היה נראה אמיתי. ואיתי הוא בחיים לא חייך חיוך אמיתי.
כבר אמרתי שהוא מוזר היום?
נ.מ אליאור ~
היא בטח חושבת שהשתגעתי.
תכלס? גם אני חושב שהשתגעתי. התנהגתי כמו כוסית במחזור.
"מה איתך ועם הקוקסינל?" שאלתי.
"צדקת, הוא באמת קוקסינל." צחקה והכניסה לפיה עוד כפית גלידה.
הופה, הקירחת מסכימה איתי במשהו? זה שיפור.
"מה קרה אתם מדברים?" אסי ירד במדרגות.
"הוא מדבר, אני רואה טלוויזיה." היא אמרה וחזרה לצפות בטלוויזיה.
ייבשה אותי הכלבה.
"לפני רגע הסכמנו על משהו, שזה נדיר, חזרת להיות מלכת הקרח?" קמתי מהספה.
"אף פעם לא הפסקתי להיות." אמרה וחייכה חיוך קר.
מלכת הקרח, או לא מלכת הקרח?