יום אחד זה יקרה..

אהלן :)
יש לי שתי הערות עיקריות שלדעתי יסייעו להתמקדות ושיפור בסיפורים הבאים.
1- סימני פיסוק ורווחים: יש קצת בלגן מבחינת הרווחים בין השורות/פסקאות, ויש שימוש חסר או שגוי בסימני פיסוק. סימני פיסוק הם כמו הריאות של הטקסט, הן עוזרות לקורא להבין מתי לעצור לרגע ולנשום, מתי לקחת הפסקה קטנה וכן הלאה. זה מאוד חשוב. ממליצה לפתוח ספר רנדומלי בבית, ופשוט לראות מה סופרים אחרים עושים עם סימני פיסוק.
2- יש סיפורים, ויש סיפורי מגירה. ההבדל דק, ולאף אחד אין זכות להגיד איזה סיפור הוא סיפור של הציבור ואיזה סיפור הוא סיפור למגירה. אני מרגישה שזה עניין של טעם אישי. אבל, בכל זאת אגיד שלטעמי, זה סיפור למגירה או לפוסט בפייסבוק. זה קצת "יומני היקר" סטייל, ולא יודעת אם זה משהו שהייתי שמה כסיפור. אולי אם זה היה כתוב בנוסח של סיפור עם דמות או עם עלילה, אפילו רק עם איזשהו דימוי שמחליף את התכלסיות של הדבר… זה חומר מאוד בוסרי ולא מעובד עדיין, שיכול להיות מאוד מעניין לעבד אותו עוד קצת לפני שמפרסמים אותו כסיפור.

חשוב להתאמן כמובן, וגם ההנאה! אז תמשיכי לכתוב :)

את צודקת, אבל לפעמים אהבה זה דבר מורכב ומסובך.. אני מדבר על עצמי לפחות, לפעמים את לא יודעת אם זה אמיתי או סתם רגשות, ובפרט למי שנכווה כבר באש האוכלת של אהבה כוזבת, טבעי שהוא יהסס, נכון כשזה מגיע לאהבה אנחנו מתגמדים, (ומקווה בבוא הזמן כשזה יגיע גם אלי, לא אפחד ואלך אחר הלב והשכל יחד) תודה לך