ידידים

אני אוהבת אותך ואני צריכה לקחת צעד אחורה.
אני לא רוצה, אבל חייבת.
מישהי אחרת כבר גנבה לך את הרגשות, שאולי יכלו להיות אליי.
אתה מדבר איתה כל היום, משתף אותה במה שקורה לך, איתי אתה מדבר רק כשצריך.
אז אולי תגיד לי, למה?
למה אתה מתקרב אליי כשאתה רוצה אחת אחרת? למה אתה קופץ על שתינו במכה?
אני רוצה להיות איתך, אני יודעת שאתה טוב בשבילי, אבל אולי טוב מידי.
אולי אף פעם לא נהיה ביחד, וזאת רק הפנטזיה שלי.
אני אומרת ידידים, אבל רוצה יותר. הרבה יותר. ואתה לא שומע, אתה לא יכול לשמוע את מה שהלב שלי אומר.
אתה לא עונה להודעות שלי, ובבית ספר אנחנו בסדר. אתה מתקרב ומתרחק, משחק עם הרגש.
אתה חושב שזה בסדר. אתה חושב שזה בסדר כי אתה אוהב אותה.
ואני אותך.
מה ההיגיון בכל המשחק הזה? למה אני צריכה להתרחק? אולי במקום שאתרחק ממך, תתקרב אליי?
אתה לא שייך לי, היא כבר לקחה לך את הלב.
אתה רק רוצה שנהיה משהו אחד שאני לא.
ידידים…