ידידות מופלאה- פרק 3.

עבר חודש, כריס ואני התחלנו באותה תקופה להיפגש קבוע, הפכנו להיות ממכרים לידידים הכי טובים, התרחקתי מהחברה הכי טובה שלי מאיה קצת, למרות שאני אהבתי אותה מאוד בתור חברה הכי טובה, אבל עם כריס זה משהו אחר, אני לא יכולתי להסביר מה, אך הייתה לנו כימיה ממש טובה, אנחנו היינו מאוד שונים, אבל עם זאת מאוד דומים.
יום אחד, כריס דיבר שונה מהתמיד, הוא התחיל להסמיק ולגמגם, אני לא ממש הבנתי מה הוא רוצה להגיד, אבל אז הוא ביקש ממני ללכת לסרט, אמרתי לו: "ברור" וחשבתי שהוא מתכוון בתור ידידים, אך מסתבר שלא, כריס סיפר לי שהוא מחבב אותי ממש ושהוא רוצה לצאת איתי, קצת הופתעתי, אני לא ממש ידעתי מה אני מרגישה אליו, אני ידעתי שזה משהו שלעולם לא חוויתי, אבל אם זאת אהבה? הייתי צריכה לחשוב עם עצמי, ואמרתי לו שאני אחשוב על זה.
הרגשתי שאני חייבת לדבר על זה עם מישהו ועם כריס לא יכולתי, אז ניסיתי לפנות לחברה הכי טובה שלי, מאיה, אך מפני שניתקתי איתה קצת את הקשר חששתי שהיא לא תסכים.
ראיתי את מאיה ליד מסדרון בית הספר שלנו מדברת עם תומר, תומר הוא מישהו שמאיה הייתה דלוקה עליו מכיתה ו',היא תמיד הייתה כותבת את השם שלו ושלה בלבבות ורק חולמת על לדבר איתו אפילו לשנייה, אפילו לא ידעתי שהם דיברו, בתור החברה הכי טובה של מאיה היא הייתה מספרת לי הכל, אבל מכיוון שהתרחקנו היא כנראה לא סיפרה לי.
הלכתי לדבר איתה, בתקווה שהיא תסכים לדבר איתי, הלכתי לאט לאט ופשוט אמרתי לה שלום, סיפרתי לה מה קרה, היא אמרה שברור שהיא מסכימה לדבר איתי, בגלל שהיינו החברות הכי טובות ושאני מתנהגת מוזר בזמן האחרון ושזה כנראה בגלל כריס, הרי הוא היה הידיד הכי טוב שלי והוא הציע לי לצאת והייתי מבולבלת.
היא אמרה לי שאני צריכה לצאת איתו, אחרי הכל הוא חתיך, האמת יותר היה חשוב לי האופי מהחיצוניות, אבל בכל זאת משום מה לקחתי את העצה שלה, אולי מכיוון שאני אוהבת את האופי שלו, אולי בגלל שבתוך תוכי ידעתי, ידעתי שאני אוהבת אותו, אפילו עכשיו עוד קשה לי לכתוב את זה, קשה לי להגיד את זה, עדיין קשה לי להגיד שאני אוהבת אותו, למרות שזה מסיבות שונות לחלוטין.
צלצלתי אליו שניפגש שוב במקום הקבוע שלנו, הספסל, ראיתי אותו יושב שם נרגש ולחוץ, מצפה לשמוע מה אני אומרת, כל כך רוצה לשמוע, אם אני אומרת לו "נשאר ידידים" או "כן אני מוכנה לצאת איתך", באתי אליו, עם פנים מחייכות כאילו הייתי הבן אדם הכי מאושר בעולם, טוב, האמת שהרגשתי ככה ואמרתי "כן אני… אני מוכנה… אני… אני אצא איתך", התחבקנו ולא רצינו שהרגע הזה ייגמר לעולם.