ידידות מופלאה- פרק 2.

לא יכלתי להפסיק לחשוב עליו,על המבט המהפנט שלו, על איך שהוא היה שם בשבילי וידע בדיוק מה לומר לי, ופתאום המחשבות על חבר שלי שבגד בי הלכו ונעלמו והמחשבות עליו הלכו וגברו.
שבוע לאחר שנפגשנו החלטתי לחפש אותו, אך לא ידעתי מה השם שלו אז פשוט החלטתי ללכת לספסל בגינה המוזנחת והנטושה ולחכות לו,חיכיתי שם בערך שעתיים וראיתי אותו עובר שם הוא היה נראה לבוש כאילו הוא בדרך לאירוע.
"שלום, אתה הולך לאנשהו?" פניתי אליו, "הו זאת את? שני נכון? אני מחפש אותך כבר שבוע מאז שדיברנו" ,שאלתי אותו "אנחנו דיברנו, הרגעת אותי ואפילו לא שאלתי אותך איך קוראים לך?" , "כן קוראים לי כריס, אני באתי לפני חודש מח"ול, אבל אני יהודי אז אני יודע עברית כי דיברנו בבית רק עברית" הסתכלנו אחד על השנייה למשך כמה שניות ואז שאלתי אותו " אתה לא ממהר לאנשהו?" והוא ענה לי שהוא צריך ללכת לאירוע משפחתי,שהוא מצטער, שאל מה המספר פלאפון שלי וכמובן שנתתי לו.
באותו יום הייתי עוד יותר בעננים, החברה הכי טובה שלי מאיה שאלה אותי "מה קורה לך בזמן האחרון? כל הזמן מרוח לך חיוך והיום זה בכלל יוצא מן הכלל.", שתקתי, לא יכלתי לספר לה,אם הייתי מספרת לה היא הייתה יוצאת עליי,כן זה נכון לחברה הכי טובה בדרך כלל מספרים הכל, אבל אני לא מסוגלת לספר לה כלום, לא בנוגע לדברים כאלה.
"נו.. שני?" היא שאלתי אותי בטון חסר סבלני, "שני?" שאלה שוב, הלכתי, לא יכלתי לספר לה וכתגובה ברחתי ממנה ככל האפשר " נו.. שני למה את הולכת?" היא צעקה, אבל אני המשכתי ללכת.
אני לא יודעת למה עם החברה הכי טובה שלי מאיה אני לא מסוגלת להיות פתוחה, אבל עם כריס שפגשתי לפניי שבוע אני מרגישה שאני יכולה לדבר איתו על הכל.