ידידות,חברות וגיל ההתבגרות :))

"אגם,בואי כבר כמה זמן את הולכת?!"אמרה לי שירה.
"אני באה,באה.."עניתי לה.
אתם יודעים זה לא כול כך פשוט אחרי שיעור ספורט לרוץ לתחנה אפילו אם זה ליד הבית ספר (כן,כן)..
אני ושירה הלכנו לכיוון התחנה ופתאום ראיתי אותו,שוב!
הילד הזה מהבית ספר שאני אוהבת אותו או יותר נכון התאהבתי בו עד לפני כמה זמן,למרות שאני אפילו לא יודעת איך קוראים לו,די הזוי לא?
ואז?שירה אמרה לי:"אגם אני מצטערת,אמא שלי התקשרה ואמרה לי שאני חייבת לחזור הביתה אז אני כבר לא אסע איתך באוטובוס לבית שלך"
"מה?!,מה?!,מה?!" הייתי בהלם.למה?את הבטחת! כבר מלא זמן לא היית אצלי,אנחנו כבר לא הבסט (B.FF) שהיינו! עניתי בכעס ובו זמנית בעצב.
"אני מצטערת"היא אמרה והלכה.טוב נו,זה לא שהיה לה יותר מה להגיד יותר נכון היה לה!כן היה לה!אחרי שהיא נהפכה להיות חברה של רועי היא כבר לא שמה עליי.
כול פעם מבריזה,מבטיחה ולא מקיימת,נמאס!כול פעם יש לה תירוץ אחר,כול פעם. אחרי שהיא הלכה הילד ההוא,שהתאהבתי בו ואני לא יודעת איך קוראים לו ניגש אליי
"מה קרה?,למה את עצובה?"שאל.
"סתם,חברה שלי הבריזה לי" עניתי,מה כבר יכולתי להגיד לו?
"לא נורא למה להיות עצובה בגללה?,אני עמרי,איך קוראים לך?את מהשכבה?" ישר אמר ושאל.
"אממ,אממ התחלתי לגמגמם מרוב התרגשות לי קוראים אגם וכן אני מהשכבה"
"וואו,איך זה שפספסתי אותך כול הזמן הזה"שאל.
.רק שלי לא היה כול כך מה לענות לו.
"את גם נוסעת בקו הזה?" שאל.עניתי לו בחיוב.
עלינו לאוטובוס ניגשתי לשבת במושב אחד והוא קרא לי:"אגם,בואי"
"וואי זה חלום או מה?,כול כך התרגשתי" אמרתי לעצמי.
ניגשתי למושב לידו והתיישבתי,דיברנו כול הנסיעה ומה מסתבר?שאנחנו שכנים בכלל,לא ממש שכנים באותו בניין אלא הביניינים שלנו זה מול זה.
והוא לא שכח להזכיר את זה שוב:"איך פספסתי אותך?,איזה עולם קטן."
"טוב אם הוא היה קטן הייתה צריך להכיר אותי ממזמן לא?אמרתי לו.
הבית היה ריק אז שאלתי אותו אם הוא רוצה לבוא אליי והוא אמר שהוא ישמח.
נכנסנו לבית שלי,התיישבנו על הספה ראינו סרט וזללנו המון פופקורן.
"אגם,יש לך חבר?"
"לי?לא אין,למה?"אמרתי.
"סתם"אמר והסיט את מבטו.
הסרט עוד שנייה נגמר ופתאום הוא התקרב אליי,שם את היד שלו על הברך שלי והתחיל לנשק אותי.