ידידות,חברות וגיל ההתבגרות פרק 8-חדש !

דורי ניגש אליי וחטף את הנשק ממני."את לא שפויה כבר!" צעק עליי.
נשמע לפתע צלצול של הודעה שקטע לרגע את מה שדורי אמר לי.האייפון שלו היה מול עיני כך שראיתי מה היה כתוב בהודעה,ולא היה צריך להיות "גאון" כדי להבין מה משמעות ההודעה הזאת.

ההודעה:
…………………………………
……………………………..
…………………………………..
מאת:שיר אהובתי ❤
"אני מתגעגעת אלייך מתי אתה כבר תבוא?
נשיקות
שיר.

………………………………………………….
"מצטער"אמר ונאנח.
"על מה?"שאלתי בהיסוס.
"אני מצטער על זה שגילית את זה ככה,שמאז שנפגשנו אני לא מפסיק לדבר איתך על נועה,על זה שאני שופט או שפטתי אותך,על זה שפגעתי ואני שוב פעם פוגע בך"אמר ועצב נראה במבטו.
"אולי אני פשוט אעלם לך מהחיים שוב,נראה שהיה הרבה יותר טוב לך לפני שחזרתי לך לחיים,אני באמת באמת מצטער!"הוסיף.
השתתקתי.לא יכולתי להוציא מילה.לא ידעתי מה להגיב.
הוא שם את תרמילו על גבו,לקח את הנשק ויצא מהחדר בבית חולים.
אחרי כמה דקות ששתקתי,אחרי כמה דקות שלא הבנתי מה קורה ומה קרה ומה יקרה "התעוררתי" לפתע.
פרצתי בבכי,לא יכולתי לעצור את הדמעות.אומנם לא ידעתי בגלל מה אני בוכה בגלל זה שדורי שוב יצא לי מהחיים,בגלל החברה החדשה שלו או שבגלל שאני רוצה שהוא יכנס לי לחיים שוב ולא יצא מהם לעולם,או ש…
הרבה מחשבות צצו לי בראש אבל הבכי?לא הפסיק.
השעה כבר 18:30 עוד מעט ארוחת הערב בבית חולים.ממש "כיף" עדיף לאכול כול דבר חוץ מהאוכל שם.טוב לא כול דבר.אבל משהו יותר נורמלי מזה זה בטוח!.
נשכבתי על המיטה בבית החולים והתכסתי עד ראשי ושוב?פרצתי בבכי גם אז לא הבנתי בדיוק מה הסיבה לכך.אבל ידעתי שיש,שיש סיבה.
אמא נכנסה."אגמי מותק,למה את בוכה?איפה דורי?"שאלה בהלם.
"הוא הלך"בקושי הוצאתי את המשפט הזה מהפה.
"לאן?"שאלה.
"לעולם שאגם לא קיימת בו"אמרתי לה בבכי..
"מה?אגמי?רבתם?"שאלה ושוב הייתה בהלם.
"אמא,עזבי אותי!"אמרתי בכעס.
האחות נכנסה והמגש עם ה"אוכל" היה שם.אני לא הייתי קוראת לזה אוכל יותר כמו (טוב אי אפשר להגיד גועל).
"אני לא רוצה,תעיפי את זה!"צעקתי לעבר האחות.
"אגמי!אני יודעת שאת עצובה ואולי את לא רוצה לאכול עכשיו אבל אל תדברי כך ואל תצעקי מובן?!"זעמה עליי.
התחלתי לבכות.שוב.אני מתפלאת איך נשארו לי כול כך הרבה דמעות.
"אם את לא רוצה לאכול לכי לישון,מיד!"אמרה בכעס.
לא שהיה לי משהו יותר טוב לעשות אז.אבל אז לפני שנרדמתי שירה נכנסה.
"שירה?!?!?!?"הייתי בהלםם ובשוק מוחלט.
"מה את עושה פה?!?!"שוב הייתי בהלם.
"החברה הכי טובה שלי בבית חולים ואני לא אבוא?מצטערת שלקח לי זמן להגיע רק עד לפני כמה שעות גיליתי מדורי שאת בבית חולים ואז נתקעתי בפקק" אמרה.
"מתי הספקת לדבר עם דורי היום בכלל?"שאלתי.
"תראי,אני יודעת מה קרה.הוא באמת דואג לך,אחרי שהוא יצא הוא התקשר אליי ואמר שאני אבוא להשגיח אלייך ואת האמת?גם קצת כעסתי אלייך אבל הוא?השלים בינינו"אמרה.
"אז באת בגלל שריחמת עליי או באת בגללו?בגלל שהוא אמר לך לבוא"שאלתי אותה.
היא שתקה.לא הוציאה מילה.
"זה באמת לא משנה עכשיו"אמרה.
"לא משנה?!זה באמת נראה לך לא משנה?!"צעקתי עליה והעפתי את המגש אוכל שהאחות השאירה לי למקרה שאני ארצה לאכול, עליה.
"את נורמלית??!את שפויה?!עכשיו אני מבינה מאיפה כול השמועות האלה עלייך,את מטומטמת!אני לא מבינה איך הייתי חברה שלך!!!!!!!זעמה עליי עד שכמעט לא נשאר לה קול.
הייתה לה כוס ביד.עם התמונה שלנו.כנראה מתנה שרצתה להביא לי.
היא זרקה לי אותה על הפרצוף והלכה.
הרסיסים פגעו על פרצופי………

המשך 5 תגובות קדימה!
מקווה שיצא טוב
קדימה ! :))