ידידות,חברות וגיל ההתבגרות פרק 7-מתוקן

דורי נכנס,הופתעתי שהוא עוד זוכר איפה אני גרה.טוב זה לא שעברתי דירה מאז שניתקנו את הקשר.
הוא התחיל לטלטל לי את הגוף ואת הראש.
"אגם,תקומי,אגם!"הוא צעק.אבל אני לא קמתי.
אמא שלי נכנסה,היא הופתעה שדורי היה שם אבל כשהיא ראתה אותי על הרצפה הדבר הראשון שהיא עשתה זה להתקשר לאמבולנס ולהיכנס לפאניקה מטורפת.
הגענו לבית חולים,אשפוז.עשו שטיפת קיבה ושבוע השגחה בבית חולים.
אמא שלי הייתה חייבת לחזור לעבודה או שהיו מפטרים אותה.דורי נשאר איתי.
"למה עשית את זה?בשביל מה זה טוב?"דורי אמר בטון גבוה וכועס.
לא עניתי לו,קירבתי את הראש שלי לראשו אל אבל הוא הסיט את הראש שלו מפני.
"די כבר!,מה את ילדה קטנה?שמעתי מה קורה איתך בזמן האחרון!"צעק וזעם עליי.
"אבל…אבל…דורי"אמרתי.
"ממש השתנת את יודעת?את הורסת לעצמך!לא לי אני כבר עוד מעט חוזר לצבא ואני לא אשאר להשגיח שלא תעשי שטויות"
ואפילו לא שכח לשאול:"את בתולה עדיין נכון?".
נתתי לו סטירה,הוא החזיק לי את היד,הוא היה עצבני.
הוא החזיק לי את היד חזק מדי."דורי זה כואב לי,דורי!" צעקתי עליו.
"זה לא כואב לך כמו שזה כאב לי כשהראית את הגוף שלך למישהו שהכרת יום אחד וכמו שהשתנת!"צעק.
התחלתי לבכות,בכי מטורף,לא זוכרת מתי בכיתי ככה בפעם האחרונה.
"אני מצטער"אמר ודמעה זלגה מעיניו.
"אני פשוט רגיל כשאת כזאת תמימה ולא יודעת כלום,ילדה טובה כזאת זאת הסיבה שהתאהבתי בך"הוסיף.
"אני אוהבת אותך דורי"אמרתי לו.
"את "אוהבת" אותי ואת "אוהבת" את כולם נכון?"אמר.
"אני לא יודעת מה קורה איתי דורי!תעזור לי!"התחננתי בפניו.
"אני אשן איתך בבית חולים כדי שלא תהיי לבד"אמר.
הגיע הלילה,לא הצלחתי להירדם.דורי ישן במיטה ליד.
כול כך רציתי שהוא יחבק אותי ויתמוך בי.
"דורי..אתה יכול..לשכב לידי?רק לכמה דקות?"שאלתי בהיסוס.
הוא ניגש אליי,נשכב לידי,וחיבק אותי חיבוק חם ונעים ממש כמו פעם.לא רציתי שזה יגמר.אבל אז הוא חזר לצד השני.
עשיתי את עצמי יושנת אבל כשהוא נרדם הלכתי למיטה ליד בבית חולים איפה שהוא ישן ונשכבתי לידו,חיבקתי אותו חזק.התגעגעתי לזה כול כך.
ישנו כפיות כול הלילה.
בבוקר הוא קלט שהתגנבתי אליו.והוא אמר:"תקשיבי אגם,אנחנו לא נחזור יותר להיות חברים".
לקחתי את הנשק שלו וכיוונתי לראשי:"אם אתה לא רוצה לחזור אליי אז זהו"..