טרגדיה אנגלית

מרגיש כאילו לא גילית את כל החלקים של הסיפור. כאילו שני החלקים יכולים להיות בנפרד, כי קשה להבין את הקשר בינהם.
הסוף עם הספינה ממש יפה. כי יכול להיות שהוא באמת על ספינה ויכול להיות שהספינה היא הוא.

הסערה זו האישה שמדברים עליה. מה את חושבת?

אהבתי את התאורים, כמו שירה. רכים וצייורים כאלו, כמו אגדה: מפתעים וקסומים. זה יפה, אבל לא מהוקצע, וזה מלא תפניות שגרמו לי לחרוק בלמים (טוב, אני די נהג גרוע. די מאוד) – כאילו דחסו את כביש סדום-ערד לבית בובות עשוי חרסינה (בית בובות יפה ממש, דרך אגב).
טוב, חפרתי

מרגיש לי כמו המנעות מסוימת במכתב, זהירות מיותרת או חוסר הקשבה עצמית. הסוף הוא זה שאבוד, כי הוא ״מת בסוף״ אבל בעצם המשך עתיד לבוא בו הוא כבר לא ״עצמו״(?)

#איך לסיים סיפור כשאין כוח להמשיך לכתוב גרסת אוליב:
1. לגרום לדובר להגיד "אין לי כוח לפרט…"
2. להראות שזה בעצם היה מכתב.
3. קלוז-אפ על פנים של מישהו שקורא את המכתב וארשת פניו מביעה משמעות רבה.
4. ועכשיו הוא מת.
—
עם זאת מה שכתבת יפה. אני יודע שלפי הפרשנות…"

– הוא הרים עיניו מהמסך וגל של עייפות הכה בו. המילים על המסך המרצד הלכו והטשטשו והוא הבין שהוא צריך עוד שלוש כוסות קפה לפחות כדי לעבור את הלילה. השיטוט הקטן באתרים הקבועים שלו הסתיים, כמו שסופה של כל הרפתקה להיכחד לקלון. הוא ידע שהוא צריך להרים את עצמו להילחם בגלים האדירים של שיעורי בית, שהם היו הסערה האמיתית בעולם הזה, שהמשיכה לחלוב את כוחותיו ואת מיצי ליבו.
ועכשיו הוא מת.

התקשתי להבין למה התכוונת. אהבתי את הדימויים. הכתיבה שלך יפה כתמיד, אך לא מצאתי עניין בטקסט. זה מרגיש כאילו הסיפור מטושטש, ומתואר בצורה מעט חסרת רצף מסוים. אני מאמינה שאת מסוגלת ליותר.

משהו בסיפור לא היה מובן לי, כאילו לא הצלחתי להבין מה בדיוק רצית לומר.
אבל הכתיבה שלך מיוחדת, גורמת לקורא לרצות להמשיך לקרוא וכמו שאמרו, התיאורים כתובים יפהפה.

ביקורת… הממ.
נו טוב.
כל הזרקורים בטרגדיה הזו מופנים אל ה׳עלמה׳, וכולם בעצם מראים את חשיבותה בעיניי אחרים, את ההערצה שיש כלפייה.
כל אלה מדגישים בעקיפין את ה״אהבה העצמית״ שיש לה כלפי עצמה.
וכל המחשבות והחששות שמביעה ויליאם במכתב משקפות את רצונה לאהבה, אך כמו שציין ויליאם בליבה יש עוד דברים מטרידים ולא נכונים, כנראה ביחסה אליו ואל עצמה, ובחשש ליצור איתו אינטראקציה.
וכשהאינטרקציה המיוחלת הזו נוצרת היא מביאה את ויליאם אל סופו.
הקטע כאילו נועד רק כדי לפתוח אותה כדמות, ולהראות את כל מה שחבוי בה, לטוב ולרע, שזה יפה(!)
וחוץ מיזה. אהבתי :)

לכ"ל אני הייתי במפגש חברתי ואז נחנקתי מרוב צחוק ויצאו לי דמעות מהעיניים, זה היה בצחוק הכי איכותי שהיה לי כבר שנים, תודה לך. לשאר הגבתי בוצפ תודה רבה לכם. לב גנוב צודקת קסלי גם, בייל, תודה רבה על התגובה הסכמתי איתה במידת מה. תודה ח'ברה

התיאור של האישה היה incredible! ראיתי אותה בבהירות מושלמת כאילו היא עומדת מולי ועם זאת מוסתרת מאחורי ערפל. הסיומת של המכתב הייתה חדה מדי, ומבלבלת מדי. מתיאור מדהים, עברת בפיתאומיות למה שקורה עם הסר רונאלד הזה שמי הוא לעזאזל ומה הקשר שלו ?! הצורה שבה קטעת את התיאור הייתה מעט מאולצת. עם זאת זה משאיר את הקורא במתח לדעת מה הייתה האמת על אותה נערה ומה קרה עם הבן ויליאם ולמה מת (סיבה מספקת יותר מאשר שלא היה לך מה לעשות איתו… )

את גם צודקת וגם החמאת לי מאוד. שילוב שמאוד נעים לי. תודה רבה לך.