טעות באהבה פרק 9-נקודת המבט של אדם

מוקדש לVmpire angel-על שהגיבה ראשונה :) לירדן-על שכתבה
את
התגובה
הכי
ארוכה
מימות
חייה
חחח :) קראיה נעימה :)
***
לקח לי רבע שעה ללכת הביתה.כאשר הגעתי לבייתי נגשתי אל הדלת פתחתי את הדלת בעזרת המפתח ונכנסתי.
"היי אדם,איך היה בבית הספר?" אימא שאלה אותי ואני פשוט נאנחתי.
"אני מבינה שלא טוב,אה?" היא אמרה ואני עוד פעם נאנחתי.
"טוב.." היא ענתה בחשדנות ואני לא כזה שמתי לב כי פתאום צצו לראשי מחשבות על מרי.
"אם אתה רוצה הכנתי אורז אם שעועית" היא אמרה כשהיא לוקחת ידה את מגזין אופנת הנוער.
"אימא למה לקחת את מגזין אופנת הנוער?" שאלתי אותה.
"סוף סוף דיברת" היא אמרה וזרקה את המגזין על השולחן שנמצא לייד הספה שהיא יושבת עליה.
"אז בגלל זה" אמרתי והיא החלה להסתכל טלוויזיה. ואני נגשתי למטבח לקחתי לעצמי צלחת ושמתי בתוכה אורז עם שעועית.
"נו איך?" היא נגשה אליי ושאלה.
"טעים" אמרתי בעודי אוכל את האורז.
"אני שמחה" היא ענתה מצחקקת.
"אימא" אמרתי כאשר אני מניח את הסכו"ם על השולחן.
"מה?,איבדת את התאבון?" היא התיישבה על הכיסא.
"זה לא זה,את מאמינה באהבה ממבט ראשון?" שאלתי אותה והיא שתקה.
"קצת" היא ענתה לאחר רגעים.
"למה אתה שואל?,התאהבת במישהיא מכיתתך?" היא שאלה מצחקקת.
לא זה לא הע.." התכוונתי להמשיך אבל היא הסתכלה עליי במבט חודר.
"כן" עניתי.
"ואיך קוראים לה?" היא שאלה מעוניינת.
"מרי ככל הנראה,ושמה המלה הוא מריה" אמרתי.
"הבנתי" היא אמרה.
"רוצה ללכת לסרט קונג-פו פנדה הנקמה?" אימא שאלה אותי קוטעת את הדממה.
"אימא זה במקרה סרט שאת עשית ביוטיוב?" שאלתי.
"כן,עשיתי על זה סרטון ביוטיוב" היא ענתה לי מחוייכת.
"תלוי,על מה זה מדובר?" שאלתי אותה וניחשתי שיהיה שם משהוא מצחיק.
"זה סרטון על קונג-פו פנדה ומסע הנקמה בנייר הטואלט" היא ענתה.
"לא" אמרתי והמשכתי לאכול.
"מבאס" היא ענתה נכנעת ופנתה לטלוויזיה.פתאום שמעתי את צלצול הטלפון של הבית.
"אני אענה" דיברתי במהירות ורצתי לשפורפרת לא יודע למה.
"טוב" אימא ענתה ואני הרמתי את הטלפון.
"הלו?,אדם?,זה אתה?!,התגעגעתי!" שמעתי קול בצד השני (אז לא,אני אשמע משהוא אחר..)
"כן,זה אני אדם,מי זה?" שאלתי והשתררה דממה בצד השני.
"חמישה ימים שלא נפגשנו ושחכת את החבר הכי טוב שלך?"
"אלן?" שאלתי מודע מראש שהתשובה תהיה כן.
"כן,סוף סוף נזכרת" אלן ענה ושמעתי אנחה.
"סליחה,הרבה זמן שלא התראינו" אמרתי.
"זה לא הרבה זמן" הוא אמר ושמעתי שמץ של כעס בקולו.
"סליחה סליחה" ניסיתי להרגיעו מבעד לשפורפרת
"טוב,שיהיה,התקשרתי כדי לאחל לך שנת לימודים פורייה ומוצלחת" הוא אמר וניתק
"אה כן,לפני ששחכתי.לך לסדר את החדר שלך" אימא אמרה וניזכרתי בבלאגן שעשיתי היום בבוקר כשניסיתי למצוא את התיק ואת המסרק
"טוב" עניתי לה מבואס ועליתי במדרגות למעלה,אל גאות היאוש,הגעתי אל חדרי והתחלתי לסדר אותו כעבור חצי שעה-שעה של סידור כל הקופסאות במקום החדר שלי לא נראה יותר כמו דיר חזירים.
"זה היה מעייף" מלמלתי.
טוב,אני צריך לעשות מערכת,מחר זה גם יום קצר ומה שאני צריך לקחת זה חשבון,הנדסה וגאוגרפיה,איזה מבאס.ארזתתי את התיק ושמתי אותו לייד שולחן הכתיבה.נשכבתי על המיתה ואט-אט התחלתי לעצום את עיני ולהירדם.
**למחרת בבוקר**
"אדם" אימא נענעה אותי והתעוררתי.
"מה?" שאלתי אותה חצי עייף חצי ער.
"קדימה,תתחיל להתלבש עכשיו שבע ורבע" היא אמרה לי ויצאה מחדרי.
"רגע מה?!" אמרתי והסתכלתי בשעון שתלוי לי על הקיר.
"הוא לא משקר" מלמלתי,לא ידעתי שאני יכול לישון כל כך הרבה,חוץ מזה,להרדם כבר בשעה שש או חמש ולישון מצוין כמו תינוק?,לא כל כך מתאים לי,נו טוב,אני צריך להתלבש.לבשתי את מדי בית הספר(עד עכשיו כיף לי לקרוא לזה בית ספר( הלכתי להסתרק ולצחצח שיניים.לאחר-מכן ירדתי למטה וארוחת הבוקר הייתה מוכנה,זו הייתה החביתה של אימא.
"זה נראה טעים" אמרתי כשאני מתחיל לאכול.
"תסכים איתי שזה לא נראה ככה אבל גם מרגיש ככה,נכון?" היא שאלה ואני הנהנתי לאות תשובה.
"היום זה יצא מאוד טעים" אמרתי כאשר סיימתי את הארוחה.
"אני שמחה" היא ענתה לי ומצב רוחה היה מרומם.
"נדמה לי או שאת מאוד שמחה היום?" שאלתי אותה כאשר אני שם את הצלחת לכיור.
"כן,אני מאוד שמחה היום" היא ענתה לי ואני כבר התחלתי לחשוד.
"למה?" שאלתי אותה.
"הפתעה" היא אמרה ואני נאנחתי.
"מה?,משהוא רע קרה?" היא שאלה אחרי שנאנחתי.
"כלום,כדי שאני אעלה לצחצח את שיני כדי שהם יהיו נקיות.חוץ מזה כבר שבע שלושים וחמש" עניתי לה ועליתי כדי לצחצח את שיניי(עוד הפעם).
"מותק עכשיו כבר שבע ארבעים" היא הודיעה לי מלמטה ואחרי שתי דקות סיימתי לצחצח את שיניי.
"תגידי לי מתי שמונה" אמרתי והיא ענתה 'טוב' ופנתה דבריה שלה.
"אהה,נכון…אני צריך להכין לעצמי משהוא לאכול" מלמלתי וירדתי למטה כדי להכין לעצמי כריך.
"אמא איפה הלחם?" שאלתי אותה תוך כדי חיפוש יסודי במקרר.
"אני חושבת שאין" היא ענתה ממשיכה לצפות בסדרה שלה.
"נו באמת.." עניתי ואז מצאתי פיתות,יותר נכון פיתה אחת.
"יש לחם" עניתי לה תוך כדי שאני מורח את הפיתה בחומוס ושם בתוכה פסטרמת ברביקיו.
"מעולה" היא אמרה.
"מה השעה עכשיו?" שאלתי אותה.
"חמישים וחמש" היא ענתה לי.
"מבאס.." עניתי עליתי למעלה והדלקתי את הטלוויזיה הגדולה שהייתה בחדר שלי ממול לשולחן שבו אני מכין את שיעורי הבית,הדלקתי אותה ולחצתי על ערוץ ארבעים וארבע,שזה ערוץ הסרטים((למי שלא יודע)).
וראיתי שמשודר שם הסרט הטירה הנעה(של האוול,שזה סרט שאני ממליץ עליו).
"אדם עכשיו שמונה ועשרה" אימא שלי צרחה מלמטה.
לקחתי את תיקי ירדתי במדרגות ואז כשהגעתי לדלת הכניסה לבשתי את נעליי שהיו מימול לדלת.
"להתראות אימא" אמרתי לה יצאתי מביתי והתחלתי לרוץ על כל מקרה,כעבור זמן מסוים התחלתי לראות מרחוק את שערי בית הספר ואחרי שניות ראיתי את עצמי עומד מול השערים מתלבט אם להכנס או לא.
"אתה נכנס?" שמעתי קול מוכר.זו מרי.
"כן" עניתי.
"אז למה עמדת דום מול השערים?" היא שאלה אותי.
"לא יודע" עניתי לה.
"אין כזה דבר לא יודע" היא אמרה ונעצרה.אני נעצרתי גם והסתובבתי אליה.
"למה?" שאלתי.
"כי אתה אחראי על עצמך אז זאת אומרת שאתה צריך לדעת" היא אמרה וצחקקה לבסוף.
"אז נלך כיתה?" היא שאלה ואני הנהנתי.
"טוב,אתה בא?" היא שאלה ורק עכשיו הבחנתי שהיא עומדת מולי.
"אה כן" עניתי והתחלנו ללכת אל-עבר הכיתה.