טעות או מזל?- פרק 16

מבטו היה מסוקרן, הוא בחן כל חלק בפניי, כאילו ניסה להיזכר מאיפה אני מוכרת לו. משהו פה לא מסתדר לי.
אולי גם הוא מכיר אותי, כמו יקיר. אולי זה קשור אליו?הראש שלי כבר מתקשה לעכל את כל מה שקורה סביבי.
החלטתי ללכת לחדר ולנוח. לשכוח לרגע אחד את הכל ולהרגיע את העומס שנפל על מוחי.

***
הרגשתי יד חמה וגברית מלטפת את פניי, זה היה כל כך נעים שהחלטתי להמשיך לעצום את עיניי ולהמשיך כאילו לישון. "מה יהיה איתך אה?", שמעתי את קולו העבה כמעט לוחש. ליבי החל לפעום בעוצמה חזקה, אני אפילו לא יודעת למה הוא כל כך משפיע עליי?
הוא העביר את ידו על כל זרועי באיטיות וגרם לעורי להצטמרר.
פקחתי את עינייי ופניו היו מולי וגופו שכב לצידי. הוא היה נטול חולצה ומכנס. גופו פשוט אלוהי, נראה כמו אל יווני קשוח ורציני שמוכן כל רגע לצאת למלחמה. עיניו השחורות תמיד מרתיעות אותי אבל עם זאת מושכות אותי אליו כמו מגנט.
"יקיר…", קולי היה צרוד מהשינה. הוא לא אמר דבר, המשיך ללטף את ידי ולהביט בי במסתוריות.
"מה יהיה איתנו?", שאלתי, הוא לא שינה הבעת פנים, כאילו קפא במקומו.
"תענה לי", דרשתי בהרמת קול. הוא הפסיק ללטף את ידי ועלה מעליי.
"מ את רוצה שיהיה?", הוא שאל ברצינות רבה, כאילו כל מה שאגיד ככה יהיה.
"לא יודעת…", באמת לא ידעתי, אני מבולבלת.
"אתה מבלבל אותי", הוספתי. לסתו ננעלה בקשיחות.
"סעמק איתך סול, למה באת אה?לא יכלת להישאר בבית שלך?", הוא הרים את קולו בכעס.
"לא היה לי בית", קולי היה חנוק מבכי, נהייתי כל כך רגישה מאז שהגעתי לבית שלהם, במיוחד יקיר.הוא תמיד מצליח לגרום לי לבכות.
"היה לך לפניי, למה לא נשארת אה?למה נכנסת ככה לחיים שלי?אני לא צריך אותך את לא מבינה?אני לא רוצה שתהיי חלק מהבית שלי, מהחיים שלי", הוא ירה בלי כל רגש, קם מהמיטה והתקדם לעבר הדלת עצבני ומסובב כמו תמיד
קמתי מהמיטה במהירות'תפסתי את ידו וסובבתי לכיווני. הוא משך את ידו ממני בזלזול והרים אצבע מאשימה מול פניי כאות אזהרה.
"אל תעשי את זה יותר", הוא הזהיר, חזר להיות היקיר המסוכן שמסוגל להכל.
השתתקתי, העדפתי לא לדבר יותר. הוא הוריד את ידו ויצא מהחדר. השאיר אחריו רק שבילים של ריח גופו.
"למה אתה מתרחק ממני?!", צרחתי כמו משוגעת, רציתי יחס ממנו, את התשובות שכבר ימים אני מחכה להן. הוא נשען על הקיר עם ידיו וכל שרירי גבו זזו. התקרבתי לכיוונו. הוא לא זז, כרכתי את שתיי ידיי סביב גופו שהיה כל כך חם ונעים למגע. הסנפתי את ריח גופו וליבי פעם בחוזקה. אני חושבת שאני מתחילה להתאהב בו, משהו בו כל כך מושך אותי אליו. הוא הוריד את שתיי ידיו מהקיר והסתובב אליי. עינינו התנגשו, הוא היה סוער. בדיוק כמוני.
הוא תפס את פניי בחוזקה והנחית את שפתיו על שלי. רציתי את זה, רציתי להרגיש אותו, את שפתיו החמות והרכות.
את התשוקה שלו כלפיי שידעתי שקיימת אך תמיד הוא בחר להכחיש. הוא הרים אותי וכרכתי את רגליי סביב אגנו.
הוא צעד לעבר החדר כשאנחנו עדיין מתנשקים בלהט ושוכחים מכל העולם.
הוא זרק אותי על המיטה ואיבר מינו בלט מבעד לבוקסר השחור שלו. הוא נשכב עליי ונישק אותי בלהט ואגרסיביות שכל כך אהבתי, הוא החל להוריד את המכנס שלבשתי, הייתי עיוורת מידי כדי לעצור אותו. לא יכולתי, זה היה חזק ממני.
"את משגעת אותי סול", הוא לחש וקולו היה צרוד ומצמרר כל כך. כל גופי רעד מולו והיה כל כך חם בשבילו.
"בוא…בוא נפסיק", אמרתי כשהוא כבר החל להוריד את התחתון שלי. הוא עצם את עיניו ונשך את שפתיו התחתונות.
"אני מצטער, נסחפתי", הוא התרומם לישיבה וקבר את פניו בין שתיי ידיו.
"אני גם נסחפתי, סליחה", הוא הרים את ראשו והביט בי.
"לא..אני באמת מצטער, אני מצטער על הכל", הוא אמר בקול חנוק, כאילו עמד לבכות. מה שלא ציפיתי ממנו.
"הכל בסדר?", שאלתי כשעיניו הביטו על הצלקות שהיו על רגליי על יד המפשעות. הוא הביט בהן בצער ובעצב.
כיסיתי את האיזור עם שמיכה, הרגשתי מלוכלכת. הצלקות האלה נמצאות גם בליבי. לעולם אני לא אשכח מי אחראי לכך, זה הדבר היחידי שאני לא אצליח לשכוח לעולם.
"סול…אם אני אספר לך מאיפה אני מכיר אותך, את תשנאי אותי כל החיים", כל כך רציתי שיגיד, מה זה כבר יכול להיות?
"בבקשה תספר לי, אני לא אשנא אותך יקיר. אני בסוף אגלה את זה אז עדיף שתספר לי כבר עכשיו", הוא התקרב אליי וליטף את פניי ברוך שלא אופיינית לו בכלל.
"את לא תיזכרי בזה בחיים, כי את היית…" "תגיד כבר בבקשה", התחננתי.
"כי את היית מסוממת"