טעויות של נערה פרק 39 ;)

״מותק, בוקר טוב״ אמא אמרה והעירה אותי, למה היא מעירה אותי? אני רוצה לישון!!
״ילדה יפה שלי, יש לך בצפר היום״ אמא שוב אמרה, ואני התעוררתי, התגעגעתי לכולם, באמת!
פקחתי את העיניים וביקשתי מאמא שתעזור לי לקום מהמיטה, היא הרימה אותי בקושי לכיסא גלגלים ואני נסעתי לאמבטיה, צחצחתי שיניים והתארגנתי, אמא במטבח הכינה לי קפה ופנקייקים
״למה פנקייקים? אחרי זה יהיה לך קשה לסחוב אותי״ צחקתי והיא הסתרפה לצחוקי, הייתי חייבת להיות כמה שיותר להיות מחייכת וצוחקת ליד אמא, כדי שלא תדאג, סיימתי לאכול ואמא הסיעה אותי לבצפר,
״חיימשליייי״ צעקתי לליאם בהתרגשות לראות אותו, הוא הביט בי, וחייך, הוא התקרב אלי וחיבק אותי, היה לו חיוך גדול, אבל ראיתי שהוא מזוייף, עשיתי משהו רע??
״איך את מרגישה?״ שאל ואני עניתי לו, הוא לא כל כך הקשיב, הוא היה מרוכז במשהו אחר, וידיו התקפצו לאגרופים, סובבתי את ראשי, זה היה…
זה היה
״אהבה יפה שלי״ אמר בחיוך ונשק לי על שפתי
״גייסון, מה קורה אהובי?״ שאלתי אותו ״עכשו כשאת איתי מה יכול להיות יותר טוב??״ אמר ונשק על שפתי, וליאם עוד שנייה התפוצץ,
״מה יש לך?״ שאלתי אותו והוא הטה על פניו שוב את החיוך המזויף שלו מה עובר עליו היום?! ג׳ייסון הלך להגיד שלום לחברים שלו וליאם שהתחיל ללכת צעקתי אליו לבוא, הוא חזר אלי חסר חשק
״הכל בסדר? עשיתי לך משהו?״ שאלתי והבטתי בעינייו
״אני לא אוהב אותו״ הוא אמר
״אז אתה אל תהיה איתו, אבל אני רוצה אותו ואוהבת אותו, אז אני איתו״ אמרתי לא מבינה מה הוא רוצה
״הוא פוגע בך שוב ושוב, קשה לי לראות אותך ככה״ הוא אמר והביט לתוך עיניי, באתי לקום לחבק אותו, אבל אני תקועה על הכיסא, באמת אכפת לו ממני, הוא לא סתם מעצבן
״בוא תתקרב, אני רוצה לתת לך חיבוק״ אמרתי לו והוא צחק והתקרב, חיבקתי אותו, לא רוצה שיעזוב, נעים לי בין זרועותיו, זה מזכיר לי בית, את החיים שלי פעם, כשהוא היה חלק נכבד מהם, אבל עכשו? עכשו זה ממש לא כמו פעם, פעם היינו ה- חברים הכי טובים, היינו מספרים אחד לשני הכל! היינו כל כך קרובים, מתי שהוא טס הייתי בדיכאון,
״זואי?״ הוא שאל וקטע את מחשבותי

נקודת מבט של ליאם:
״זואי״ אמרתי לה, קוטע את הרהוריה
״מה חיימשלי?״ היא שאלה בחיוך אני חולה על החיוך הזה שלה, חיוך כובש, שכשרואים אות מחייכת אוטומטית מחייכים גם, שפתיה ורדרדות מהאודם הוורוד שלה, וריסים ארוכות ארוכות שמדגישות את עינייה, בקיצור-
הילדה המושלמת
״ליאם?״ היא שאלה קוטעת את הרהורי והביטה בי בשאלה
״אהה אופס, אני יודע שזה קצת לא צפוי, אבל רק רציתי להגיד לך שאני… שאני…״ התחלתי להגיד, היא הביטה בי בשאלה
״שאתה מה?״ שאלה בפנים רציניות,
״שאני אוהב…