טעויות של נערה פרק 38 ;)

רק עכשו ראיתי עם מי היא דברה,
פאקק מה?!
זה היה…. זה היה…

נקודת מבט של ג׳ייסון:
לא אכפת לי מכלום, לא מהאגו שלי, לא מאף אחד, אני רוצה אותה, אני רוצה אותה מכל הלב, אני לא מאמין שאני עשיתי את זה, ועוד לה, לעזוב אותה לבד עם כל הטיפולים והדיכאון, רק בגלל שלי קצת קשה?! אני חתיכת אגואיסט מפגר, עד שהיא סלחה לי, עד שהיה לנו טוב ביחד, אני פשוט הייתי חייב להרוס את זה, אוףף עם העולם הזה!!
ניסיתי להתקשר אליה שוב, בפעם השלישית היום בעשר דקות האחרונות, היא לא עונה לי, היא מסננת, היא לא רוצה לדבר איתי, ובתכלס- אני מבין גם למה, אבל אני חייב אותה, אני לא מאמין, אני שוב ושוב ושוב פגעתי בה, מזל שהסכמתי בסוף להפגש עם אלכס או סיסי לא יודע כבר איך קוראים לה, פתאום משהי צעקה ושינינו הסתובבנו, היה הייתה על כיסא גלגלים שהפך אותה לבערך חצי מהגובה שלה,
הם התחילו לדבר והלכו לצד, פתאום היא שמה לב אלי, ה״פאקק״ שהיא אמרה היה חלש אבל הדהד ברחבי הפארק, היא האדימה מבושה ועשתה כאילו היא מסתמסת
״זואי? אנחנו יכולים לדבר?״ שאלתי
״אין לי מה להגיד לך״ היא אמרה והרימה לשנייה את עיניים אלי, אבל החזירה אותם לטלפון שלה, ממשיכה להסתמס
״אבל לי יש מה להגיד לך״ אמרתי מנסה
״תתמודד, גם אני צריכה להתמודד לפעמים, כמו למשל שמשאירים אותי בוכה אחרי שגיליתי שאני לא יוכל ללכת יותר, או שגילו שאני לא מושלמת אז עזבו אותי בתירוץ עלוב, הזבל האידיוט והמפגר הזה מוכר לך?!״ היא אמרה בקול מלגלג, ופגעה בי במילייה כמו סכין, הרגע קבלתי מזה כאפה ממנה, היא אמרה מילה במילה את ההתנהגות האגואיסטית שלי, היא צודקת…

נקודת מבט של זואי:
״תסלחי לי בבקשה, אני יצאתי מפגר, אני מצטער״ אמר בתחינה והסתכל לי ישר אל העיניים
״למה אני אוהבת אותך בכלל?!״ אמרתי בכעס והתאמצתי לו לתת לו מזה אגרוף, והוא התכופף וחיבק אותי, מה נראה לו?!
״כי את ואני זה משהו מיוחד״ אמר ונשק לי על המצח, ניסיתי להתרחק ממנו, אני עדיין לא סלחתי לו, מה הוא חושב לעצמו?! הוא חושב שקצת חנופה או לנסות לשכנע אותי בשתי מילים זה מה שיעזור??
״אני עדיין לא סלחתי לך״ אמרתי
הוא נשק על שפתי נשיקה עמוקה ותשוקתית, הנשיקה העבירה בי את הזרמים המוכרים עד כאב, רציתי להמשיך לנשק אותו, עוד ועוד, אבל אני סתם ישלה אותו, ניסיתי להתרחק אבל זה היה כאילו שיתקו אותי, ניסיתי להאבק בדחף שלי להמשיך את הנשיקה אבל אסור לי לעשות את זה, הוא התנתק לבסוף, הוא הרכין את ראשו
״אני מצטער, פשוט לא יכולתי יותר, אני צריך אותך שלי״ אמר והתחיל ללכת ראו עליו שהוא פגוע,
״חכה!״ אמרתי במהירות לפני שהוא התרחק, הוא הסתובב אלי וניסה להסתיר את חיוכו, הוא יודע שהוא הצליח, תמיד הוא מצליח, שתקתי, הוא הביט בי, מחכה שאני יגיד משהו, לא אמרתי כלום,
״אני אוהב אותך, את יודעת את זה?״ אמר והתקרב וחיבק אותי, הלב שלי פרפר, כל הכאבים הפיזיים והנפשיים של התקופה האחרונה נעלמו, הדבר היחיד שהיה לי קשה לעבור את הכל, זה היה בגללו, בחיים לא אהבתי ככה מישהו, נסיך שלי, אהוב שלי, אהבה שלי, אוהב שלי, כל הווריאציות של אהבה, כן כן…. זואי מרטין מאוהבת ;)
״אני יודעת״ אבל למרות כל מה שעבר במחשבותי באותו רגע, רק אמרתי את זה ונשקתי לו על שפתיו
דברנו קצת, הוא חמוד, כמו תמיד, הוא פגע בי, שוב, אבל כשאוהבים באמת, אי אפשר שלא לסלוח,
״אני מצטערת״ אמרתי לו בלחש
״על מה? אני זה שצריך להצטער פה״ אמר לי בחיוך כובש
״לא נכון, זה לא היה בסדר איך שדיברתי אלייך״ אמרתי והרכנתי את ראשי בבושה
״למה לא בסדר? זה בדיוק איך שהתנהגתי, ואני מצטער על זה״ אמר והרכין את ראשו
״זה בסדר, אני שמחה שעברנו את זה״ אמרתי בחיוך
״את יפה תמיד, אפילו עם התפרים בראש ואפילו עם הכיסא גלגלים, אולי את לא חושבת שאת מושלמת, אבל אני כן חושב את זה, את מושלמת בשבילי״ אמר וחיבק אותי, דמעות נשרו מעיניי, אבל הפעם, פעם ראשונה בחצי שנה האחרונה, אני בוכה מאושר