טעויות של נערה פרק 31 ;)

בגלל שאני אוהבת אותכם כל כך אז עשיתי עוד פרק למרות שלא היו לימספיק תגובות…:(
אהה ו… העברתי את הסיפור לסיפורי אהבה במקום סיפורים בהמשכים

התעוררתי לקול הצלצול של השעון המעורר הורוד שלי, כאילו מה קייטו אז חשב לעצמו שהוא קנה לי אותו? הוא רצה בכוח שאני ישנא אותו?
נאנחתי בקול וקמתי מתנדנדת לכבות אותו, בדרך הסתכלתי לשנייה במראה עם הפיתוחים בצבע לבן, הייתי נראית זוועה, הפיג׳מה הורודה שלי הייתה זרוקה ברישול עם גופי הצנום, היו לי שקיות מתחת לעיניים, ושיערי היה פרוע כאילו חזרתי ממינימום משדה קרב, נאנחתי שוב ונכנסתי למקלחת, צחצחתי קודם את שיני כי אני לא מסוגלת לעשות כלום אם אני מסריחה מהפה, הורדתי את הפיג׳מה מגופי, הצטמררתי מהקור שתקף אותי פתאום, קיפלתי את הפיג׳מה והורדתי גם את התחתון והחזייה, פתחתי את המים באמבטיה ונכנסתי לתוכה, שמתי את השמפו והמרכך של פינוק והסתבנתי, חשבתי על איזה מוזר הולך להיות היום, בלי שג׳ייסון יאסוף אותי מהבית ויתן לי נשיקה אוהבת (או שלא, אני לא באמת יודעת מה הוא מרגיש כלפיי) אבל זהו! אני והוא גמרנו, והפעם זה סופי!
יצאתי מהמקלחת והתנגבתי עם המגבת הסגולה שלי שכתוב עליה באותיות מחוברות ויפות ׳זואי׳, נכנסתי לחדר שלי וסגרתי את הדלת, הורדתי את המגבת מגופי ומרחתי עלי קרם גוף בריח של פרח כלשהו, נתתי לקרם להספג ולבשתי חזייה ותחתונים תואמים בצבע שחור, ניגשתי לארון בגדים שלי וחיפשתי בגד יפה, אם הוא לא רוצה אותי, אני יגרום לו להתחרט על זה, לבשתי גופיית שיפון נופלת לבנה שכתוב עליה בשחור באנגלית: חיים רק פעם אחת [באנגלית זה יותר יפה] ושורט תכלת קצרצר, שמתי את האווינס הזהב-חום כזה שלי ושמתי פודרה ומעט סומק, קצת רימל ואייליינר ואודם וורוד-גוף כזה מהמם, הסתכלתי במראה והפעם הייתי מרוצה ממה שאני רואה, ירדתי במדרגות ולקחתי שקית שוקו לדרך, מה לעשות שלוקח לי שעות להתארגן ואז אני לא מספיקה כלום…
אמא ברוב התחשבותה שאלה אם אני וקורל רוצות שהיא תקפיץ אותנו לבצפר חחחח כנראה היא מרחמת עלי, ברור שהסכמנו, כאילו מה עדיף? ללכת עשר דקות ברגל ואז עד שאני מגיעה אני צריכה שוב להתאפר ולסדר את עצמי, או שהיא תיקח אותי ושתי דקות אני שם כמו פרינססה? החלטה קשה…
נכנסתי ללנדרובר שלנו בצבע בז׳ חרגתי את עצמי, ונסענו
״תודה מאמו״ אמרנו לה אני וקורל, קורל כבר ממש כמו אחותי, היא חמודה שאין דברים כאלה, והיא כבר קוראת לאמא שלי מאמו, כמו שאני קוראת לה,
יצאנו מהג׳יפ ונופפנו לה לשלום
״אז…״ שאלה קורל
״אז??״ שאלתי אותה
״חחח נו!! אז איך היה אתמול??״ שאלה בחיוך ערמומי
״חחחח כלום״ אמרתי
״מה כלום?? נוו ספרי! את כל הפרטים, היה נשיקה??״ שאלה בחיוך גדול
״היה נשיקה, אבל לא שלי ושלו, אלא שלו ושל זונה במועדון״ אמרתי ופקדתי על עצמי לא לבכות
״מהההה?! אבל אז מה עם זואיסון?!״ אמרה והייתה בטוחה שאני צוחקת, היא הבינה והרצינה, במבטה היה מבט דואג
״אין יותר זואי וג׳ייסון, אני בחיים לא חוזרת אל….״ באתי להגיד אבל מישהו קרא לי מרחוק
״זואייי!״ הקול צעק שוב, הסתובבתי, פרצוף מוכר נופף לי מרחוק, זה מי שאני חושבת שזה? לא!! זה לא יכול להיותת!! התקרבתי אליו ומתי שהייתי ממש לפניו הבנתי שזה באמת הוא
״ליאם?״ אמרתי המומה וואי אני יותר מדי פעמים המומה בזמן האחרון…
״זואייי!! איך התגעגעתי אלייך״ אמר וחיבק אותי את החיבוק שלו, החיבוק שכל כך אהבתי, וואי מילה שהוא נהיה חתיך!! ויש לו שרירים, זה חדש, הוא התבגר מאז ורואים עליו מעט זיפים, ויש לו עגיל יהלום באוזן, מההה?!
״מזה העגיל הזהה?! למה אתה מחורר את עצמך?!״ אמרתי לו מופתעת, זה ממש לא מתאים לו לעשות עגיל, למרות שזה יפה לו
״למה אני מחורר את עצמי?! לך יש שבע!!״ אמר לי ולרגע ראיתי שהוא בוחן אותי, הסמקתי, הוא אף פעם לא הסתכל עלי ככה…
-אוקיי, סטופפ, הסבר: ליאם הוא האהבה שלייי, אין דברים כמוהו! הוא היה החבר הכי טוב שלי, אבל הוא טס לשליחות, לא ראיתי אותו כבר שלוש שנים, אני פשוט חולה על הבנאדם הזהה! אם חשבתי פעם שהוא חתיך, אז היום הוא חתיך כפול מליוןן, יש לו עיניים חום-ירוק עם ריסים ארוכים כאלה מושלמים, ושיער חום כהה, אם הוא רק היה רוצה הוא היה דוגמן, ועוד עכשו עם השרירים שלוווו-
״אז… מה אתה עושה פה?״ שאלתי אותו רק כדי שיפסיק להסתכל עלי ככה, הוא היה אמור לחזור רק עוד שנתיים
״חזרתי, ההורים שלי, הם… איך להגיד את זה? התגרשו, אז חזרתי עם אמא שלי ועם רוז״ אמר, מההה אומיגדד, אבל ההורים שלו היו כאלה נושים! איך זה יכול להיות?!
״מההה? ואיך אתה? אתה בסדר?״ שאלתי
״כן, אני בסדר״ אמר וחייך, נו ברור! למה ציפיתי? זה בן, הוא לא יגיד לך מה הוא מרגיש
״וואי מילה שהתגעגעתי אלייך!!!״ אמרתי והוא חייך אלי שוב, החיוך הכובש שלו לא השתנה,
״גם אני, אבל וואלה, בהתחלה בקושי זיהיתי אותך, את יפה!״ אמר ואני הסמקתי כמו עגבנייה ״חחחח מה את מסמיקה? אף פעם לא אומרים לך את זה??״ אמר וצחק וואי, נשמה שלי הואא!!
״טוב אז את באה לכיתה?״ שאל צעדנו בחיוך אל עבר הכיתה, התיישבתי במקום שלי והוא התיישב מאחורי, המורה נכנסה וניסתה לעשות שקט בכיתה ללא הצלחה, מצד אחד הרגשתי את המבטים של ליאם נתקעים עלי, ומהצד השני היו המבטים של ג׳ייסון, מבטים חודרניים, זה הציק לי, הפריע לי להתרכז, אני חולה על ליאם והכל אבל זה ממש מביך מה שהולך פה,
״אכפת לשניכם להפסיק להסתכל עלייי?!״ צעקתי לפתע, ויצאתי מהכיתה, פיוווו!! אני לא מאמינה שהם אשכרה ישבו ובהו בי חצי שעה!! ליאם בא רק לפני שעה וכבר הוא ככה מסתכל עלי? מילא ג׳ייסון, ניפרדנו וזה… אבל הוא?!
״זואי, אני יכול לדבר איתך?״ שאל קול מוכר מאחורי, נשמתי נשימה עמוקה והסתובבתי אליו, זה היה ג׳ייסון
״אני מקשיבה״ אמרתי ואנחה קטנה יצאה מפי
״קייסי סיפרה לי את מה שקרה אתמול, את איך שנבהלת כשחשבת שזה אני, שאמרת שאת… אמממ… אוהבת אותי״ אמר, פעם ראשונה שהוא נראה לא בטוח בעצמו, חושש, מקווה שיהיה טוב…
״כן…״ אמרתי והשפלתי את מבטי
״אני מצטער, על כל רגע שפגעתי בך! אני יודע שאת לא תסלחי לי ובטח שלא נחזור להיות ביחד, אבל רציתי שתדעי שאני אוהב אותך, לא משנה מה עשיתי, או כמה פגעתי בך, אוקי? את מבינה אותי?״ שאל והשפיל את ראשו,
״באמת שאני רוצה לסלוח לך, ואני רוצה להיות חברה שלך, ואני אוהבת אותך, אבל פשוט כנראה… כנראה שלא נועדנו להיות ביחד אתה מבין?״ אמרתי לו והוא חיבק אותי חיבוק של ידיד
״נוכל לפחות להיות ידידים?״ שאל ותקווה נשמע בקולו
״כן, קשה לי לאבד מישהו כמוך״ אמרתי והחזרתי לו חיבוק