טעויות ~ פרק 3

התעוררתי בפתאומיות מוזרה וקמתי ממיטתי , היה חושך בחדר. מולי ושלושת הפקאצות האחרות ישנו, הפקאצות שעליהן אני ומולי מדברות אילו שלושת המשרתות השותפות שלנו לחדר, הדברים היחידים שמעניינים אותם הם רק בגדים, איפור והנסיך…
בטני קרקרה , נזכרתי שלא אכלתי ארוחת ערב.
יצאתי מחדרי , ירדתי אל המטבח. שומרים בכל מקום נועצים בי מבטים, חלקם זיהו אותי ואמרו לי שלום עם חיוך קל.
הגעתי למטבח. פתחתי את אחד המקררים ואז שמעתי רעש. קפצתי ממקומי לרגע עד שהבנתי שיש מישהו במזווה, נכנסתי למזווה הענק בשקט … זה היה קול בכי. ראיתי דמות יושבת בקצה המזווה ובוכה.
"וורה, וורה זאת את?" שאלתי והתקדמתי.
וורה ישבה על כיסא, ראשה טמון בין שתי ידיה .
"וורה מה קרה?" שאלתי וחיבקתי אותה ללא היסוס, היא בטח הולכת לצעוק עליי עוד כמה שניות ולהגיד שהיא בסדר, אבל..היא המשיכה לבכות, לבכות ולהתייפח.
"וורה?" שאלתי אותה כשהיא נרגעה.
"מה ילדתי?" שאלה ברוך שלא הכרתי אצלה, אני רגילה רק לצעקות שלה .
"למה את בוכה?" שאלתי אותה בשקט.
היא הרימה אליי את מבטה, והביטה ישר בעיניי .. עיניה נצצו וחדרו ישר אל תוך עיניי.
"הילדה שלי, היא חולה מאוד. אני לא יודעת מה לעשות . הממלכה לא רוצה שאני אצא מהארמון בזמן הקרוב , כיוון שיש עוד שבוע נשף לנסיך, יש לה שתי ילדות קטנות בבית, ואין מי שיטפל בהן" אמרה .
"אז כן יש נשף" מלמלתי.
"מה?" שאלה לא מבינה.
"את לא צריכה לדאוג וורה, אני אטפל בזה, את תפגשי את הבת שלך והכל יהיה בסדר" הרגעתי אותה.
"תודה ילדתי" אמרה בחיוך.
"אין בעד מה" עניתי בחום.
"את ילדה טובה, אני מצטערת שהתנהגתי אלייך בקשיחות, אני פשוט.. נכנסת לתפקיד יותר מידי לפעמים" התנצלה.
"זה בסדר" חייכתי אליי.
"את רוצה אולי משהו לאכול, אני גוועת ברעב" שאלה .
"כן בטח" חייכתי והחזקתי בבטני המקרקרת.

"לאן את הולכת?" שאלה אותי מולי כשראתה אותי עם סמרטוטים ביד.
"אני צריכה לנקות את חדרו אל הנסיך, הוראה מוורה" אמרתי לה.
"כיף לך" ענתה באנחה.
"את מוזמנת להצטרף אליי" חייכתי.
"הלוואי והייתי יכולה, אני צריכה להגיש לשרים תה ועוגה, הם בישיבה עכשיו" ענתה.
"אוו, אוקיי..בהצלחה" אמרתי.
"תודה" ענתה והלכה.
הגעתי לחדרו של הנסיך , דפקתי בדלת חדרו כדי לא ליצור אי נעימות.
"כן?" שמעתי אותו אומר.
פתחתי קצת את הדלת. "ביקשו ממני לנקות כאן" הצצתי.
"טיילור, בטח כנסי" אמר בחיוך.
"אממ.. תודה" אמרתי ונכנסתי.
"את זוכרת את העצה שלך אתמול?" שאל.
"הנשף?" שאלתי כאילו אני לא יודעת והתחלתי לנקות.
"כן, הנשף"
"מה איתו?"
"דיברתי עם אבי, והוא ממש שמח. הוא אמר שהוא שמח שאני לוקח אחריות והנשף יהיה כבר עוד שבוע" אמר בחיוך.
"באמת?" חייכתי.
"כן" ענה בהתלהבות.
התחלתי לנקות במרץ את החלונות שכבר מזמן היו נקיים.
מה שקרה אתמול בלילה לא עזב אותי, ביתה של וורה חולה..חולה מאוד, ואין מי שיטפל בה. שלא נדבר על זה שיש לה שתי ילדות קטנות בבית.
שיערי האדמוני פלש לפני ומיהרתי לסדר אותו ולאסוף אותו לקוקו רופף שיחזיק בדיוק שתי דקות.
"טיילור? הכל בסדר?" שאת כריסטופר הנסיך.
"כן..בטח" עניתי.
"משהו מטריד אותך, ספרי לי" אמר.
הסתובבתי אליו, הוא שכב על מיטתו אך הביט בי.
"זאת וורה, גבירת המשרתות" התחלתי לומר.
"זאת שצעקה עלייך אתמול, היא עשתה לך משהו?" שאל וקם במהירות.
"היא לא עשתה כלום" הרגעתי אותו.
"אבל הבת שלה, היא נורא חולה ואין מי שיטפל בה ובבנות שלה." המשכתי.
"אני מבין" אמר. "אני יכול לבקש מאבי שישחרר אותה לכמה ימים" אמר.
"זה בלתי אפשרי, לא מרשים לה לצאת כי יש לה הרבה עבודה לקראת הנשף שלך" אמרתי קצת בכעס.
"אז עכשיו אני אשם?" שאל נפגע .
"לא אמרתי את זה"
הוא נאנח "בכל מקרה, הייתי מציע שנביא לכאן את ביתה ואת בנותיה וכאן והיא תוכל לקבל לקבל טיפול רפואי" אמר.
"לכאן? לארמון?" שאלתי.
"כן"
"זה..זה רעיון מדהים, אתה חושב שאביך יסכים?" שאלתי.
"אם אני אבקש ממנו, אני לא רואה סיבה שלא"
"ווואו זה מדהים הנסיך" אמרתי בהתרגשות.
"לא לא לא, לא הנסיך"
"כבוד הנסיך?"
"לא"
"כ..כריסטופר?" שאלתי .
"כריס" תיקן בחיוך.
"אוקיי..תודה כריס, אני נורא מעריכה את זה, באמת..תודה!" אמרתי.
"ברור, מתי שתרצי" אמר בחיוך.