טלנובלה פרק 8

"סליחה, לצערן, של כל הבנות שהגיעו היום, גם את הגעת. את משחקת כאילו, כאילו את הדמות עצמה כאילו חווית את זה כבר. אז ברוכה הבאה ליטל, התקבלת!" הוא אמר.
"מה?! יש!" צעקתי אחרי שקלטתי מה הוא אמר. "תודה!" אמרתי תוך כדאי קפיצה במקום שלי.
"את יכולה לצאת עכשיו. לכי למשרד הראשי יבקשו ממך שם למלא פרטים ואנחנו נתקשר אלייך בקרוב לתאם הכל."
"אוקיי!" אמרתי עדיין נרגשת. הייתי כל כך שמחה שלרגע שכחתי מהבעיה המרכזית של זה שהתקבלתי. ההורים שלי.
יצאתי מהחדר אל אליס וניקו.
מיהרתי אל אליס ואצרתי אליה, בקול רם מאוד, שהתקבלתי.
שתינו התחלנו לקפץ במקום וניקו עמד שם וגילגל עיניים. נכון, אם אני באמת אשתתף, מה שתלוי בהורים שלי, אני אצטרך לראות את הפוץ הזה כל יום. טוב כל עוד הוא לא פותח את הפה שלו הוא נראה די חתיך, אבל ברגע שהוא פותח את הפה שלו..
בכל מקרה התקדמנו משרד הראשי והלכנו לפקידה שדיברנו איתה קודם.
"אמרו לי להגיע לפה ולמלא פרטים?…" שאלתי.
"אז התקבלת? מזל טוב! וכן הפרטים.." היא הגישה לי דף שהייתי צריכה למלא בו פרטים טלפון גיל וכו'.. כשהגעתי לכתובת המגורים לא ידעתי מה לרשום. הרי אני לא גרה בארגנטינה. מה אני רושמת?
בסופו של דבר החלטתי לכתוב את כתובת בית המלון שלי. הרי שם אני גרה בינתיים לא?
אחרי שהגשתי לה את הדף אליס החליטה שנצא לחגוג.
"אתה לא חייב לבוא איתנו." היא רמזה לניקו.
"אם את רומזת לי שאת לא רוצה אותי פה זה בסדר. גם ככה אני נפגש עם דייגו. אז אל תתדאגי."
"מעולה! אז אני וליטל נתפוס אוטובוס ונלך ל.. לאן את רוצה ללכת?" היא שאלה אותי.
"לא יודעת. את זאת שמכירה את העיר לא אני."
"צודקת. את יודעת מה? בואי נלך אליי הביתה. אני אראה לך אותו זה יהיה כיף! את חושבת שתוכלי לישון אצלי?"
"אני חושבת שכן אבל אני צריכה להגיע קודם למלון."
"אוקיי. ניקו יסיע אותנו לשם, יחכה לנו, ואז הוא יסיע אותנו אליי הביתה והתחפף להיפגש עם דייגו.
בסדר?" היא שאלה. לא יודעת למי היא התכוונה אבל הייתי די בטוחה שלניקו.
"לא נראה לי! יש לי דברים חשובים יותר לעשות!" אז צדקתי היא שאלה את ניקו.
"לא אין לך. אתה חייב לי. אני פיניתי אתמול את המדיח כי אתה היית חייב לרוץ וזה היה התור שלך."
"בסדר." הוא אמר נאנח.
אליס חייכה חיוך ניצחון והסתובבה אליי.
"אז…… קדימה!" היא אמרה ונכנסו לאוטו.
באוטו לא דיברנו הרבה רק הקשבנו למוזיקה כל אחד במחשבות שלו.
אני חשבתי על ההורים ואיך הם יגיבו לזה שהתקבלתי לסדרה.
בעצם עדיין לא הסברו לי על הסדרה. טוב אני כבר אשאל את ניקו.
"תגיד.. על מה הסדרה בכלל?" שאלתי אותו.
"היא די דומה למה שקרה לך. הדמות הראשית מגיעה מארצות הברית לארגנטינה לחופשה ובדרך לשם במטוס היא פוגשת מישהו מעצבן והם שונאים אחד את השני שבסוף היא בעצם מתאהבת בו והוא מתאהב בה ובמטוס היא גם פוגשת מישהו מטלנובלה והוא שמע אותה שרה וביקצור כל מה שקרה לך חוץ מזה שבזמן החזרות יש לה כל מיני בעיות עם המשפחה, ההורים שלה עומדים להתגרש והיא והבן שהיא פגשה ממשיכים לריב למרות שהם בעצם אוהבים. אבל צירוף מקרים מוזר לא?" וואו. באמת צירוף מקרים מוזר.
"כן אתה צודק. אבל לפחות ככה יהיה לי יותר קל לשחק בסדרה. חוץ מהקטע שאני צריכה להתאהב בך."
"אני חותם לך שבועיים של משחק איתי ואת תתחנני שאני איהיה איתך!" הוא גיחך.
"בחלומות שלך!"
"מה שתגידי, תיהיי איתי שבועיים ואז נדבר."
גלגלתי עיניים והחלטתי להתעלם.
אחרי כמה זמן הגענו למלון סוף סוף ואני ואליס עלינו למעלה וניקו חיכה לנו למטה.
נכנסנו לחדר וראיתי את כולם אורזים את הכל, את כל מה שפרקו ואבא שלי מדבר בטלפון וכולם באטרף.
"מה קורה כאן?" שאלתי את אמא שלי בלחץ.
"אנחנו חוזרים לישראל. סבתא קיבלה התקף לב. היא עכשיו בבית חולים. אני מצטערת."