טיפות של אהבה-פרק 3

הרוח קיררה את גופי והשימלה הדקה שהייתה על גופי לא עזרה,עכשיו אני יודעת שנשארתי לבד.נשארתי בודדה בלי אף אחד זאת רק אני והכאב שלי. התיישבתי על הספסל מביטה באותו העץ עם הפרחים הצבעוניים נזכרת איך אני ואמי תמיד ישבנו פה ודיברנו על הכל,איך היא הייתה האמא המושלמת שכל אחד ואחת חלמו. נאנחתי בכובד ולא ידעתי מה לעשות,לאן ללכת.
-פלאשבק-
"עומר תן לי לנוח." אמרתי תוך כדי ריצה
"יש לך את כל החיים לנוח." הוא אמר בחיוך ממכר
"אם נמשיך לרוץ בטוח שכבר לא יהיו לי חיים," אמרתי והבטתי בעינייו
"אז בואי נלך לחפש לך קבר כי את הולכת לאבד את חייך." הוא אמר וליטף את לחיי
"נראה אותך" אמרתי בהתגרות
"נראה אותי." הוא אמר והתחיל לדגדג אותי גורם לכל האהבה שלי לעלות למעלה.
-סוף פלאשבק-
קמתי מהספסל במהירות והלכתי לעבר ביתי,מתעלמת מכל המבטים הבוחנים.כמה ששנאתי את המבטים האלה.
"לוסי!" שמעתי צעקה והסתובבתי,זה היה דור.
"אה,היי." מילמלתי ונסיתי לא להסתכל בעינייו,למה אני חייבת לפגוש את כל העבר דווקא היום?
"הרבה זמן לא התראנו." הוא אמר והתקרב אלי
"כן.." מילמלתי "אני חייבת לזוז הבית לא ינקה את עצמו." אמרתי ופתחתי את הדלת
"את כועסת עליי?" הוא אמר ותפס בידי
"אני אמורה?" שאלתי ונסיתי לא ליצור קשר עין
"אני לא יודע,התגעגעתי." הוא אמר והתקרב אלי יותר
"תקשיב לא מתאים לי עכשיו,אני חייבת לזוז." נבהלתי ונכנסתי לביתי,טורקת לו את הדלת בפנים.לא מאמינה שפעם הייתי מאוהבת בו,מה שבטוח שהיה לו מוח של בת יענה ונשאר לו מוח של בת יענה. הלכתי לעבר המטבח והתיישבתי על הכיסא הגבוה משפשפת את פניי,למה החיים שלי אמורים להיות כאלה? למה כל החיים שלי אני עושה טעויות? מאבדת בן אדם שכל חיי אהבתי,מאבדת הורים מה נשאר ממני חוץ מדמעות?
"נשאר ממך הרבה." שמעתי קול נשי והסתובבתי
"מה לעזאזל?" מילמלתי כשהבטתי באמי
"את חייבת להפסיק לחשוב רע,אם הייתי עוד בחיים הייתי מלמדת אותך לחשוב חיובי." היא אמרה וגרמה לי לגכח "תעשי טובה את כל השנים האחרונות לא ידעת מה זה חיובי ועכשיו בא לך ללמד אותי מה שאת לא יודעת?" שאלתי בזילזול
"אבל אני לא רוצה שתהיי כמוני." היא אמרה
"את כולה רוח!!רוח לא אמיתית אז בא לך לעוף ממני?" צרחתי וסגרתי את עיניי,רק זה חסר לי לדבר עם רוחות..