טיפות של אהבה-פרק 2

"אתה מתבלבל." מילמלתי לא מבינה מאיפה אני אמורה להכיר אותו.
"אז כנראה אני נשארתי בעבר,סליחה באמת." הוא מילמל בזילזול,נסיתי להזכר בו אבל כלום לא עלה בראשי. "אתה בטוח שאנחנו מכירים?" שאלתי בשקט,הוא קם בעצבים והסתכל עליי
"תזכרי חמש שנים אחורה." הוא אמר והלך משם במהירות משאיר אותי מבולבלת ומוצפת במחשבות.דמעות התחילו לזלוג מעיניי כשנזכרתי,זה הוא.זה אותו הבן אדם שלידו הרגשתי את אהבה,אותו הבן אדם ש..שאני עזבתי בשביל מישהו אחר. תפסתי בראשי והתחלתי לבכות,הגעגוע והאהבה חדרו אל גופי. קמתי במהירות והתחלתי לרוץ בגשם מרגישה את הנואשות להגיע אל ידיו שוב פעם. "עומר!!" צעקתי מקווה שישמע,הוא הסתובב והביט בי,אותו החשמל שתמיד עינייו העבירו זרם בגופי שוב פעם. נעצרתי מולו מרגישה את הדמעות על לחיי.רצתי אליו וחיבקתי אותו בתקווה להרגיש את אותו החום שתמיד הרגשתי,החום שיעבור בגופי.
"לוסי זה לא מתאים." הוא אמר וגרם לי לשחרר ממנו
"אז למה רצית שאני אזכר בך!?" צרחתי ונשענתי על הקיר בטון
"יש לי מישהי שאני אוהב כבר מעל שנה ואנחנו ביחד." הוא אמר וגרם ללבי לצנוח למטה
"בהצלחה." אמרתי בזילזול והלכתי משם במהירות מתעלמת מהקיראות שלו ומתעלמת ממה שהוא אומר.
נכנסתי לדירה וטרקתי את הדלת בחוזקה מחפשת ניחומים,עברו חמש שנים אז למה אני נשברת כל כך? למה אני רוצה אליו כל כך?.הרי חמש שנים חייתי רגיל ועכשיו כשנזכרתי בו הלב שלי מוש אותי אליו.
"לוס?" שמעתי את קולה של אמי והלכתי לחדרה מביטה בה, אותה אמא שלפני כמה שנים הייתה האישה המאושרת עכשיו חיוורת עם דמעות.מאז שאבי מת היא סובלת,סובלת מכל המחלות.
ואני?אני לבד,בודדה. "מה אמא?" שאלתי בשקט וחיבקתי אותה מקווה להרגיש נחמה וחום.
"לוסי שלי קרה משהו?" היא שאלה וליטפה את לחיי
"אני..אני לבד." אמרתי בבכי והבטתי בעינייה הכחולות של אמי
"אני צריכה להגיד לך משהו." היא מילמלה
"מה?" שאלתי בשקט,היא פתחה את החולצה שלה וכל עורה היה בצבע צהוב.
"אמא למה לא סיפרת לי לפני?!" צרחתי בכאב
"כי לא רציתי שתפגעי." היא מילמלה
"עכשיו נפגעתי יותר,אני לא רוצה להיות לבד!!" צעקתי והבטתי באמי שעינייה נסגרות.

"אמא!!" צרחתי "תסתכלי עליי אמא,אמא תסתכלי עליי בבקשה!!"
"אמא אוהבת אותך תמיד…" היא מילמלה ועצמה את עינייה
"אמא לא,חכי רגע בבקשה" אמרתי בבכי ורצתי לטלפון,הזמנתי אמבולנס ורצתי לאמי.
"בבקשה אמא אל תלכי ממני,אני זקוקה לך!" צעקתי אבל זה לא עזר…
************
ליטפתי את הקבר שלה ונתתי לדמעות לזרום על לחיי,הלכה האישה שעוד נשארה בחיי.שעוד נתנה לי תקווה אבל הנה גם היא הלכה. "אמא אני אוהבת אותך." אמרתי בבכי וקרסתי על הקבר שלה רוצה להרגיש מגע אחד ממנה.