טורי פרק 11

התקרבתי אך הם לא ראו אותי. הם היו עם הפנים לכיוון השני, לכיוון העיר.
הייתי ממש קרובה, הם כבר שמעו את צעדיי ואת ריצתה של אנג'ל והסתובבו להסתכל. נופר קמה להגיד לי שלום ונתנה לי חיבוק.
"מי אלה?" שאלתי והצבעתי על שני הנערים שקמו כששמעו אותי.
"זאת דניאלה," אמרה והצביעה על הנערה הג'ינג'ית עם הנמשים והעיניים הכחולות הבהירות שהסתכלה עליי במבט מעט מבויש וחיוך מתוק.
"וזה בר." הצביעה על הנער הבלונדיני הגבוה, שמחזיק ידיים עם דניאלה ומסתכל עליי במבט מוזר.
"הם ביחד. היית מאמינה שג'ינג'ית תשיג מישהו כל כך חתיך?" לחשה לי נופר. הסתכלתי עוד פעם על בר כדי להיזכר איך הוא נראה.
"הוא לא הטעם שלי. אני לא אוהבת בלונדינים עם עיניים כחולות." לחשתי לה בחזרה. היא נראתה מופתעת ואפילו פגועה שאמרתי את זה.
"אז זאת טורי, היא איתי בשכבה." הסבירה לדניאלה ובר.
"מה אתם עושים פה?" שאלתי.
"את לא היחידה שרוצה להציל את הגבעה." אמר בר בשחצנות. ניסיתי להתעלם, הגבעה הרבה יותר חשובה כרגע.
"חשבתי שנוכל לארגן עצומה." אמרה נופר, בקול מרגיע המנסה לעצור ריב מלקרות. "נזמין המון אנשים לכאן, נראה להם מה קרה ונסביר להם איך זה קרה ולמה צריך לעצור ולתקן את זה."
"איך עצומה תשנה משהו?" שאלתי.
"אני לא ממש יודעת, תמיד ראיתי אנשים עושים עצומות כדי לקבל את מה שהם רוצים, אבל קיוויתי שאתם יודעים איך זה עובד." אמרה נופר.
"אימא שלי עורכת דין" אמרה דניאלה בקולה המבוייש והשקט "היא יכולה לתבוע את האנשים האחראים לכך שישלמו על שחזור המקום אם נראה שלאנשים באמת אכפת." סוף סוף שמעתי את קולה. קול קטן וחמוד, כמו ילדה קטנה שאיבדה את אימה.
"מעולה!" קפצה נופר משמחה "תדאגו להביא לכאן כמה שיותר אנשים בעוד שבוע."
"אני ודניאלה נחלק עלונים בבית הספר שלנו." אמר בר.
"עלונים זה רעיון מצוין! טורי, ידעת שהם לומדים בבית הספר שקיבלת לתחרות בכיתה שלך?" אמרה נופר.
"זה לא משנה, אין לי סיכוי לנצח בזה." אמרתי.
"אל תגידי את זה. את אפילו יכולה לקשר את הגבעה לניצחון שלך."
"איך?" אמרתי בגיחוך מזלזל.
"תגידי שלבית הספר אכפת, והוא דואג להציל את הגבעה, ואם הם ירשמו הם יוכלו להצטרף ולעזור!" אמרה נופר. אני אוהבת את האופטימיות שלה, לא רואים את זה אצל הרבה אנשים.
"אני לא חושבת שזה יצליח." אמרתי לה.
"תסמכי עליי, זה יצליח. אנשים אוהבים לעזור יותר ממה שאת חושבת. את יודעת כמה אנשים גדלו בגבעה הזאת? אם יש פחות ממאה אנשים שנרשמים, אני אקנה לך את כרטיסי הטיסה האלה בעצמי!" אמרה נופר עם חיוך גדול. כולנו צחקנו ביחד, נהנים משמחת החיים שלה.
"אם את רוצה מאה אנשים, כדאי שנארגן מופע, משהו שימשוך לכאן אנשים." אמרה דניאלה.
"טורי יכולה לשיר, זאת העבודה שלה!" נידבה אותי נופר.
"נצטרך משהו יותר מעניין משירה." אמר בר.
"אני יכולה להביא לכאן את סקאי ולהכין איתה מופע מוזיקלי." הצעתי.
"מופע מוזיקלי? זה נשמע מדהים! את חושבת שתצליחי לארגן הכל תוך שבוע?" אמרה נופר.
"מי זאת סקאי?" שאל בר.
"סקאי היא הסוסה שלי, היא מאוד ידידותית." אמרתי בחיוך. "אולי נעשה את זה בעוד שבועיים? אני צריכה זמן להתאמן."
"בסדר. בעוד שבועיים אתם מביאים לכאן כמה שיותר אנשים, אני אכין את העצומה." אמרה נופר.
אנג'ל התחילה לנבוח, היא רצתה לחזור הביתה.
"אני צריכה ללכת, להתראות!" אמרתי וקמתי מהדשא.
גשם התחיל לרדת. דפקתי בדלת הכניסה לבית, אין מענה. אנג'ל החלה לרעוד מקור, אז הרמתי אותה ועטפתי את ידי סביבה חזק, לחמם אותה. עם היד השנייה הוצאתי את הפלאפון מהילקוט והתקשרתי לאימא.
"איפה את?! אני נעולה מחוץ לבית!"