טוקיו חסר הרגשות פרק 8

אין לי מה לענות. "לכי לישון, מחר בבוקר הכל יסתדר." הבטחתי לה. היא ניגבה את הדמעות והתהפכה… ואני התהפכתי גם אני. עצמתי עיניים, ונרדמתי. בבוקר, החדר כולו היה ריק. הבטתי בתאריך….. היום יום ההולדת של קאיטו. אז, איפה כולם? "צ'יו צ'אן, לכי לשטוף פנים ותרדי למטה." אמרה האישה, חייכה וירדה למטה. הנהנתי, והלכתי לשירותים. ירדתי רעננה למטה, לבושה בקימונו צהבהב שהשאירה לי יוקי. ירדתי למטה. הלכתי לעבר האחרים. מיו אמרה: "צ'יו צ'אן! בואי." התיישבתי לידה. "הגיע הזמן שתתעוררי… ישנונה." לעג לי טוקיו בצחוק. נתתי לו מבט רצחני. ארוחת הבוקר הייתה טעימה. הלחם היה חמים, הביצים היו טריות….. חייכתי. "הארוחה מאוד טעימה." אמרתי לגברת. יורי אמרה: "אמא בטח עשתה משהו לביצים." "ממש לא, האמת." אמרה הגברת. כולנו גמרנו את ארוחת הבוקר. "יוקי, למה לא תעלי עם צ'יו ומיו? היום אני אצטרך שהן יהיו יפות מאוד. יורי, אם גם את תעזרי זה יהיה מדהים!" עלינו למעלה. יוקי אספה את שיערי לזנב פוני, שמה לי קרם שהפך אותו למבריק וחלק אפילו יותר מהשיער הרגיל שלי. ירדנו למטה. האישה לקחה אותנו לבניין גדול שהיה בכפר. היו שם כמה ילדים, הם ישבו בספסלים ממול שולחנותיהם. "היום, אתן הולכות להתנדב." אמרה האישה ויצאה. "אתן בטח תחליפו אותי. אוקיי, התלמידים בשיעור אומנות. תעזרו במה שאתן יכולות, אחר כך תעזרו לבנות במטבח ותגישו להם את האוכל. בשעה שבע בערב, אתן מעלות כל אחד לחדרו." אמרה המורה הקודמת. היא יצאה וטרקה את הדלת אחריה. כל הילדים קמו. אנחנו מורות? מיו חייכה. "אנחנו המורות. אני מיו אואקה." אמרה מיו. אני אמרתי: "אני צ'יו אקאי." התלמידים אמרו פה אחד: "בוקר טוב, גבירותיי המורות.." חייכתי. עברה שעה. הציורים הונחו להתייבשות. נכנסתי למטבח עם מיו. הנשים הורו לנו מה לעשות. אנחנו מורות מלצריות ומשכיבות לישון. הגשנו לכל תלמיד מרק עם כמה תוספות. אחרי עוד כמה שעות לימודים העלינו כל תלמיד לחדרו. זה בעצם התנדבות בבית יתומים!!!
-מנקודת מבטו של רוקו-
"ארוקה!!! ארוקה!!!" קראתי לאחותי. אנחנו בתוך משאית.. לאן? "איפה אתה, רוקו?" היא קראה לי. היא הייתה על ערימה של בגדים, זאת שהייתי קבור מתחתיה. היא בסוף הבחינה בי והוציאה אותי משם. התחבקנו. אני מרגיש כאילו שנים לא ראיתי אותה… ביקשתי: "תעזרי לי ליצור סולם למעלה." היה קרס תלוי ליד החלון. הצלחנו ליצור קרקע שטוחה. היא הציעה לי לעשות סולם גנבים איתה. היא החזיקה את ידיה. סולם גנבים שלנו…. בסולם הזה אני קופץ למעלה בתנופה לא כ"כ טובה, היא קופצת יותר טוב ממני למעלה. היא לקחה חולצה ארוכה, זרקה עליי ונתנה לי עוד תנופה… קשרתי במהירות את החולצה האדומה לקרס ונתליתי למעלה. סימנתי לארוקה עבודה טובה. היא חייכה אליי. ראיתי את הנהגים. הנהג היה נער בן 18-19. במושב השני, ישבה נערה צעירה, הייתי אומר בת 14. היא הייתה קשורה, לא ערה. דפקתי על החלון. הנער חנה והביט אחורה. הוא ראה אותי תלוי עם חולצה ונהם. נפלתי למטה. ארוקה הייתה זריזה מספיק ותפסה אותי. המשאית המשיכה לנסוע. אמרתי לארוקה: "יש שם מישהי…" ארוקה אמרה: "יש לי פיתרון בשביל לברוח." היא אגרה כדור מים עצום, הקפיאה אותו עמוקות… ספלאש!!! חור ענק בקיר. יצאנו החוצה. המשאית עצרה. הנער יצא והיה מוכן עם אקדחו. ארוקה הגנה עלינו עם מגן מים שחסם את כל הקליעים. אני עליתי למושב, הערתי את הנערה וירדנו שנינו למטה. היא מאוד יפה…. ארוקה הכינה גל ענק של מים, לקחה אותי ואת הנערה, והפלגנו משם.