טוקיו חסר הרגשות פרק 2

בואו נדלג לרגע שכבר חזרתי הביתה, עם טוקיו. אצ'י, הסוסה שלי ואני יצאנו לרכיבה. אני רוצה לרכוב איתה בנחל קאמינורי, שעל שמו נקראה העיר שלי- קאמינורי סיטי. אחרי שתי דקות הגענו לנחל. הוא כ"כ יפהפה… "צ'יו!!! בואי!" קרא קולו של טוקיו. הוא עקב אחריי עד לפה? "אצ'י, קדימה!" אמרתי לסוסה שלי אצ'י. היא החלה לדהור, בשיפועים ובגבעות הקטנטנות. "צ'יו!!!" הוא המשיך לקרוא ועקב אחריי. אצ'י החליקה…!!! היא נפלה בשיפוע…….. ואני איתה! התרסקנו ישירות למים הקרירים של הנחל…. אבל אני לא יודעת לשחות!! "צ'יו, אני בא!" קרא טוקיו, הוריד את חולצתו וקפץ למטה. אצ'י צלעה לעבר היבשה. הסוס השחור והיפה של טוקיו דהר למטה. הוא נעמד ליד אצ'י, והביט בנו מפרפרים במים… אין לי כבר אוויר. "נגמר לי…" אמרתי. אני מוותרת. שקעתי.. טוקיו שחה לעברי. כשכבר נותרה לי שניית חיים אחרונה, ראיתי את טוקיו. ועיניי נעצמו. "את בסדר?" שאל טוקיו. אני בחיים?! פקחתי את עיניי לאט לאט. חשבתי שאני בנחל קאמינורי… אחרי מבט קצרצר בכל החדר, הבנתי שאני בבית החולים. "אולי תגלה קצת חמלה? =.=" שאלתי אותו. הוא ענה: "אין לי חמלה להראות." "צ'יו צ'אן… את לא נזהרת אף פעם." אמר אבא שנכנס לחדר. על פניו היה מרוח פרצוף עגמומי. אמרתי לו: "תפסיק כבר, אבא. זה לא מה שקורה לי תמיד, אבל אם לא היית שולח את טוקיו אחריי זה לא היה קורה! ]:<" אבא נאנח. טוקיו אמר: "אני הולך להכין לעצמי תה. מישהו רוצה?" "תכין לצ'יו." אמר אבא. הוא שלח אליי מבט מאשים. לא בא לי להיות במקום הזה. בטח מיו נמצאת ברגע זה בדייט עם החבר שלה קאיטו, המלך של השכבה. נתתי מבט לטלפון הנייד. 6 שיחות שלא נענו? 2 שיחות מאבא… ועוד ארבע שיחות ממיו. התקשרתי אליה. היא התחילה לבכות לי בטלפון: "צ'יו, אני לא יודעת איפה אני… לקחו אותי לבית ונעלו אותי במרתף… וקאיטו? אני איבדתי אותו בתחנת הרכבת… הוא בא! הוא בא!" והתנתקה השיחה. מי בא? אבא התיישב לידי. הוא אמר: "עזבי את הטלפון. את מקורקעת. טוקיו ירכב עם אצ'י. מהיום עד סוף החודש את לא תצאי לשום מקום חוץ מבית הספר. וטוקיו שומר עלייך." "מה?! לא פייר!" אמרתי. אבא הביט עליי בכעס. "אני חושבת שאני בריאה מספיק בשביל לצאת מכאן. מיו צריכה אותי וטוקיו יבוא איתי." טוקיו חזר עם כוס התה. אמרתי לו: "תביא את זה לאבא! מיו צריכה אותי!" אבא לקח את כוס התה. משכתי את טוקיו איתי. אמרתי לו: "בוא איתי כבר!!! =3=" הוא לקח את הטלפון שלי ואמר: "אנחנו רוכבים לשדרות רפאבליק." עלינו על אצ'י, בלי קסדות או אמצעי הגנה. טוקיו פקד עליה לרכב, והיא רצה במלוא כוחה. הגענו תוך חמש דקות לשדרות רפאבליק. "אני לא מספרת לך כלום!" צווח קולה של מיו. ירדתי מהר למרתף של בית כלשהו. מיו ישבה מוקפת בגברים מפוקפקים… מיו צעקה: "צ'יו! באת!" עמדתי במדרגות. אחד הגברים… היה ההוא שחטף אותי בגיל 8. טוקיו מיהר לרדת. הוא התקרב לאחד הגברים שהיה גבוה ממנו בהרבה. "ילדון, עוף מפה." אמר הגבר. טוקיו עדיין עמד מולו. "אני לא פוחד." אמר טוקיו. במהרה אגרופו של האיש פגש את הלחי של טוקיו. רצתי אל טוקיו. טוקיו לא בכה ולא כלום. הוא רק נעמד. התייצב קצת…