טוקיו חסר הרגשות פרק 12

"את פשוט מטומטמת!" צרחתי ליואיקה. רוקו השתיק אותי. הכל התחיל להתבהר. טוקיו שכב על המיטה שם, שרוט ופגוע כולו. "מה קרה לך?!" שאלתי אותו. הוא לא ענה. קאיטו אמר: "עזבי, סיפור ארוך." "תוציאו אותי או שאני אצא עליכם באש חמה!!!" צרחתי. "את לא יודעת מה זה לשתוק?!" שאל רוקו בעצבים. "בואי הנה, את!" אמר נער אחד שבא לקחת אותי. הוא פתח את הסורגים, לקח אותי וסגר. מיו ניסתה לצאת ולהחזיר אותי אליהם, אבל הצלחתי רק לתת לה מבט עצוב.. ונלקחתי לחדר. קשרו אותי לכיסא עם שרשראות מתכת כבדות. אנטוני התקרב עם חיוך מפחיד. שתי אצבעותיו היו מוכנות. הוא הניח אותן על כתפי, והחל לחשמל אותי. צרחתי… אף אחד עוד לא בא. למי הם מחכים?
-מנקודת מבטו של טוקיו-
אסור להתמהמה. היא זקוקה לעזרתי. שומעים צרחות.. קמתי. "וואו וואו, לאן אתה הולך?" שאלה ארוקה. אמרתי לה: "להציל את צ'יו. אגב, אני צריך שתקפיאי מים על הסורגים." היא לקחה מימייה, הוציאה משם מים זוהרים והקפיאה על הסורגים. בעטתי את הסורגים, הם נפלו. ארוקה החזירה את המים למצב נוזלי והחזירה למימייה. היה הבזק לבן. אז, הייתי במסדרון, לבד.
-מנקודת מבטה של ארוקה-
איפה אני? החדר הזה מפחיד אותי. המימייה נפלה לי בזמן שהיה ההבזק הלבן ההוא, אז אין לי מה להשתמש! רגע, יש שם דלי. יש בתוכו מים! הרמתי את המים, ושטפתי את הדלת החוצה. המים עמדו שם בתור קיר. הדלת נפלה פנימה… ונערה החזיקה את המים. גם היא… יכולה להשתמש במים ככה? היא הפכה את המים לכדור ענק, הקפיאה אותו ושלחה אליי.
-מנקודת מבטה של מיו-
"היי, תוציאו אותי!" צעקתי. דפקתי על הדלת הנעולה עוד ועוד. אחרי כמה דקות של ניסיונות ישבתי על הרצפה ונאנחתי. "אז אני ואת לבד…" אמר אותו הנער. "לן… אין לי ממש כוח אליך." אמרתי לו. לן שאל: "הא? אז את לא רוצה לצאת?" הוא חייך חיוך מקסים שהפיל אותי בקסמו. "נו, תני יד. נצא מכאן יחד ונעזוב את הבלאגן הזה!" הוא אמר לי. נפלתי בפח ונתתי לו את היד שלי. הוא פתח את הדלת והחזיק אותי ממול לגופו. "מה אתה עושה?" שאלתי אותו. "טיפשה." הוא אמר לי. יואיקה הייתה מולנו ואגרה כדור אפל. היא זרקה אליי. צרחתי, ונפלתי כמו זבוב על הרצפה. הצלחתי לראות רק את יואיקה ולן עומדים מולי, וצוחקים עליי.
-מנקודת מבטו של קאיטו-
איפה אני לעזאזל? אני לבד. יופי. הצעקות של צ'יו הרבה יותר חזקות בחדר הזה…. מעניין. נער הופיע מולי. "GIVE ME WHAT U GOT, PUNK." (תרגום- תן לי את מה שיש לך, פרחח) הוא אמר. אני והגרזן שלי מוכנים לחתוך אותו לחצי… באתי לחתוך אותו אבל הוא זז, הוא עמד מאחוריי. הוא צחק צחוק מזלזל. הוצאתי את הגרזן שהיה ברצפה וחתכתי את האוויר, עוד פעם. הוא ירד עליי מהתקרה, תפס בעורפי וצבט בחוזקה. נפלתי לרצפה ללא יכולת לזוז. רק לרעוד. אני לא יוצא מהלם!
-מנקודת מבטו של רוקו-
"קאגארי…" אמרתי. היא עמדה מולי. היא לקחה בקבוקון והתיזה עליי. "אתה לא תמות. אתה עכשיו תסבול חזק!" היא אמרה. רעדתי והתחלתי לברוח, אבל הדלת הייתה נעולה. "לאן אתה בורח, בייבי?" היא שאלה אותי. היא הניחה אותי מתחת לכיסא שלה. היא שרטה אותי עמוקות עם סכינים וזרקה עליי macaroons. החתכים נעלמו והדם לא, וגם הכאב לא נעלם.
-חזרה לצ'יו-
אין לי כלום. אני לא חושבת שנשאר לי מה לחיות אחרי החשמול הענקי הזה. אנטוני לקח מגבת והכניס אותי לתא מתכת. הוא טרק ונעל את הדלת. אני זקוקה לטוקיו!