טוקיו חסר הרגשות פרק 1

"בוקר טוב תלמידים." אמרה המורה. לחשתי לחברתי מיו: "אין סיכוי שהיום נשתתף בטורניר המחניים. המורה סאיה לא הגיעה והיא לא תוכל להדריך אותנו." סאיה היא המורה לספורט. זה המקצוע הראשון שלנו היום. המורה קואה חייכה ואמרה: "אני יודעת שהיום הכיתה משתתפת בטורניר מחניים. חדשות טובות, הטורניר יתקיים. חדשות רעות, לא היום." כולם נאנחו. התיישבנו במקומות. הייתה דפיקה בדלת. "אני יכול להיכנס?" שאל נער. הוא נראה טוב… המורה אמרה: "בטח. כנס. תלמידים, זה טוקיו אטאקאי. הוא תלמיד חדש. התייחסו אליו טוב. עכשיו שב ליד צי'ו." צ'יו, כלומר, אני. המורה קשקשה כמה דברים על הטורניר. אמרתי לו: "ברוך הבא…" "היי." הוא אמר. פרצופו חסר הרגשות… אלוהים! כמה בן אדם יכול להיות אדיש? טוקיו אמר: "סדרי את החולצה שלך." הבטתי….. ראו לי את הגוזייה. מביך!!! מהר סידרתי את החולצה. הוא מעצבן אותי. כל הכיתה יצאה החוצה. עשינו אימון מחניים. אני וטוקיו היינו בקבוצה שונה. החזקתי את הכדור, נתתי את כל מה שיש לי.. זה עמד לפגוע בחברתי אוטה, ואז בא טוקיו ותפס את הכדור ממול פניה של אוטה. הוא חייך. הוא זרק אליי את הכדור, כל כך מהר עד שנדמה לי שהוא התחיל לבעור ממהירות. אני תפסתי את הכדור. ככה זה בעצם היה, יחסי חתול ועכבר, כשאני העכבר הקטן והאפרפר שרץ בכל מקום והוא החתול הערמומי. כשנגמר השיעור כל התלמידים הלכו למקלחות. הבנות למקלחות הבנות והבנים למקלחות הבנים. ביקשתי ממיו: "יש לך קצת סבון?" "כן. קחי~" אמרה מיו. היא הביאה לי את בקבוק הסבון. מיו התחילה לצחקק. שאלתי אותה: "מה?" "זה פשוט ש…כלום." היא אמרה והפסיקה לצחוק. אחרי כמה דקות כשיצאתי מהמקלחות, טוקיו חיכה שם ואמר: "צ'יו, קחי." "מה? למה?!" שאלתי אותו. הוא הביא לי פתק. קראתי את מה שכתוב שם… העפתי לו כאפה. "ס-סליחה?!" שאלתי אותו. הוא הניח את ידו על הפה שלי. "שתקי קצת, ותני לי להסביר. פשוט, לא רציתי שתדעי לפני הזמן." הוא אמר. בפתק היה כתוב שהוריו גרים בארצות הברית, והוא יגור אצלי בבית, עם אבי ואיתי. אנחנו בקושי מכירים וכבר הוא גר אצלי? למה?