טאי – פרק ראשון

בלי יותר מידי דיבורים,אמשיך אם תרצו :)

"מאמי?"
"אה יפהה שלי?"
"אתה אוהב אותי?"
"ברור נשמה שלי.. בר..ור.."
"ואו."
היא צעקה.
הסדרתי את הנשימות שלי.
אמרתי לה הרגע שאני אוהב אותה?
"מאמי נכון שאני ואתה זה לנצח?"
"תלוי איך את מגדירה נצח"
נושם,נושם,נושם.
"איך אתה מגדיר?"
חם לי,
אני צמא,
דביק לי,
ואני צריך מקלחת.
"פחות או יותר עד לפני שתי דק'."
היא צחקה. אני לא.
היא הבינה שאני רציני.
"אני הולך להתקלח. תרגישי בבית ו..לכי." קמתי.

פרק 1:
"יום יבוא, ואתה תקבל עונש על כל מה שאתה עושה לבחורות."
"עונש??? אז כנראה את לא מכירה את הסיפורים על מה שאני עושה לבחורות"
החיוך השחצני-כובש שלי עולה כבר אינסטינקטיבית כשאני מדבר על עצמי. כלומר, רוב הזמן.
"איכס. תודה. אתה רוצה שאני אספר לאמא שלך מה אתה עושה להן?"
צחקתי.
"אני מאמין שאמא שלי יודעת."
"יודעת מה?" היא בדיוק נכנסה לחדר.
"שאת צריכה לדפוק לפני שאת נכנסת." אמרתי לה.
"אתה פה עם קים, ממה אני צריכה לדאוג?" היא שאלה.
"תגידי, אדל את יודעת איך טאי מתייחס לבחורות?"
"לצערי. חכי, הוא ישלם על זה בסופו של דבר, תבוא לו מישהי שתפיל אותו מהרגליים"
"אמרתי את אותו הדבר עכשיו."
"עם כזאת משפחה מי צריך אויבים, או בחורות." קרצתי להן.
"זה לא יפה!"
"מאמו, זה לא אני. אלו הן. אשמתי שהן לא מכבדות את עצמן??"
"אתה גורם להן לא לכבד את עצמן." קים אמרה.
"אני? איך? לפעמים אני לא אומר מילה והן כבר מתחתיי."
"אתה לא צריך להגיד כלום. אני רואה איך בנות בכיתה שלי מסתכלות עלייך."
החיוך השחצני כובש ההוא? ממקודם?
אז הנה הוא שוב.
קים ואמא שלי צחקו.
"אני הולכת, יש לי בית ספר מחר."
"גם לטאי יש." אמא אמרה.
צחקתי.
"מה מצחיק בדיוק?" היא שאלה.
"כלום."
אני לא ממש זוכר איך נראה הבית-ספר.
"מחר אם זה לא בית ספר זה לעזור לי לנקות. יום שישי."
"ברור שבית ספר, שאני אפסיד בית ספר?"
"יאללהה." קים אמרה.
"הוא חושב שהוא יכול לחרטט אותי. קים מאמי, בואי רגע אני רוצה שתביאי לאמא איזו קופסא."
קים קמה, נישקה אותי בלחי, בילגנה לי את השיער וקמה.
"שונא אותך."
"היי! תדבר יפה לבת דודה שלך." אמא אמרה.
"הכל מאהבה דודה." קים אמרה והן יצאו.
…….
אני לא מאמין שאני בבית ספר כל כך מוקדם בבוקר. השמש שורפת לי את העיניים דרך משקפי השמש. חבל שהשארתי את הקסדה באופנוע, היה יותר חשוך איתה.
"הופה הופה. העיקר צוחק עליי." קים צעקה לי.
"בוקר טוב גם לך יפה שלי." אמרתי לה.
היא נישקה אותי בלחי ומיהרה לשיעור שלה.
קים היא כמו אחותי. לא כמו. היא אחותי. רק לא מאותו אמא ואבא. היא קטנה ממני בשנה והיא טובה. היא פשוט טובה. אני מנסה כמה שאני יכול לשמור עליה כי אני מכיר את הבנות של היום. יותר מידי טוב.
קים נדירה. לפחות כאן באזור שלנו, פה בגיל בת מצווה הבנות כבר לא בתולות.
הורדתי את משקפי השמש והמבט שלה פגע בי.
עיניים חומות, תמימות, אבודות.
התנתקתי מהעיניים שלה והסתכלתי על כולה.
היא יפה.
מי זו?
היה לה אף קטן שרציתי לנשוך ושפתיים כאילו מישהו מצייר לה אותן כל בוקר.. גם אותן רציתי לנשוך.
היא הייתה נמוכה. כולן נמוכות בשבילי אבל היא הייתה קטנה, עדינה, בובתית.
לא ראיתי אותה מתישהו, אני בטוח. אם הייתי רואה הייתי זוכר.
התקדמתי לעבר המטה המסומנת והיא הסתובבה והלכה.
היי
מה?
לאן?
חכי
התכוונתי ללכת אחריה אבל..
"או.. טאי.. במה זכינו לכבוד?" הסתובבתי.
המורה שלי לתנ"ך. שהיא גם המחנכת שלי.
איזה כיף?
"ריקי איזו יפה את.." אמרתי לה.
"שמענו עלייך..חנפן.. יש שיעור. בוא, ניכנס ביחד." היא הכריחה אותי להיכנס.
טוב.. אני גם ככה כבר פה.