טאי – פרק 7

פרק 7:

נק' מבט אלי:

עברו שבועיים. האמת? אני מתחילה ל..התרגל?
הייתי רוצה לחזור חזרה לראשון עדיין, ברור.
אבל אני כאן, זה מצב קיים והוא לא כל-כך גרוע.
בכ"ז הכרתי את קים.. היא מדהימה באמת. אני לא יודעת מה הייתי עושה כאן אם הייתי מגיעה לכיתה אחרת ולא היה יוצא לי להכיר אותה.
ליאור וקים ביחד. טאי לא יודע, בן לא יודע, נופר לא יודעת.
בעצם, אף אחד לא יודע חוץ ממני.
הייתי אמורה בסוף שבוע האחרון לנסוע ללירון, זה לא יצא לפועל כי היה יום הולדת לבן ו.. לא היה נעים לא ללכת. הוא קצת כועס עליי. כי לא היה לי יותר מידי זמן לדבר איתו ולו היה יותר מידי זמן לדבר איתי.
יש לי ים מבחנים וגם הייתי ממש בתוך הקטע של ליאור וקים, היא ממש בלחץ שטאי יגלה, לא הזוי? הזוי.
טאי הזוי. הוא לא יסכים לקבל את זה שלקים יהיה מישהו והוא כל יומיים עם מישהי אחרת, אני רצינית. ממש, כל יומיים. בעצם, עד הימים האחרונים.. בימים האחרונים הוא לא מספר יותר מידי על בנות, והוא גם לא מביא בנות כשאנחנו אצל מישהו.
אה ויש גם את אביב. אני עדיין לא סגורה על זה אם הוא מנסה להתחיל איתי או שזה פשוט ככה פה, כולם מפלרטטים עם כולן. הוא יודע שיש לי חבר, והוא שולח לי הודעות והוא מחמיא לי והוא מתקרב. אני מנסה להיות ראש קטן.
'הכל בסדר..?' שלחתי ללירון אחרי שהוא סינן אותי, פעמיים.
'עסוק קצת.'
שקרן.
"מה קרה?" קים שאלה. איך היא יודעת שמשהו קורה??
"לירון.. הוא כועס." אמרתי לה.
"כי הברזת לו שלוש פעמים?" היא שאלה. אאוצ' כשהיא אומרת את זה ככה, זה באמת נשמע רע.
"סעי אליו, מחר, תפתיעי אותו." היא אמרה.
"את חושבת?"
"כן כן. שיראה שעוד אכפת לך ממנו."
……

נק' מבט טאי:

"איפה אלי?" שאלתי את קים. ישבנו אצלי, הבנים, סיוון קים ונופר.
"היא.. נסעה לחבר שלה." היא אמרה.
מה זה?
למה זה עיצבן אותי? זה עיצבן אותי שיום שישי בערב, ובמקום להיות עם מישהי אני לבד כי חשבתי שהיא תהיה פה. 'אחי אתה נרדם בעמידה.' ליאור אמר לי לפני שבוע. 'נשארו שבועיים'.
נשאר לי שבוע.
שבוע והיא הולכת לחבר שלה?
"סאמק." מלמלתי. בטעות זה יצא בקול.
נראה לי שבן שמע את זה.
ישבנו אצלי עוד איזה שעה ככה, לא יכולתי להתרכז בכלום.
יותר מידי עצבן אותי שהיא לא כאן.
"בוא בוא רגע." בן אמר לי. התרחקנו קצת מכולם.
"אה?" שאלתי אותו.
"מה נסגר?" הוא שאל.
"דלת…?" שאלתי אותו. "אתה הכי מצחיק שיש אמרו לך פעם?" הוא אמר בציניות.
"מה העצבים?" הוא שאל. "אין עצבים." אמרתי לו. "אה וואלה?" הוא שאל והסתכל לי בעיניים. ידעתי שהוא שמע.
"זה לא מה שאתה חושב." אמרתי לו. "אה לא?" הוא שאל.
"אתה לא עצבני כי אלי לא פה עכשיו.. כי היא אצל חבר שלה? בטח במיטה שלו עכשיו? בלי יותר מידי בגדים?" הוא שאל. סרבאק איך הוא יודע איפה ללחוץ.
ניסיתי להסתכל לכיוונים אחרים וזה היה טיפשי כי זה הסגיר אותי. הוא גיחך קצת.
"מה הסיכוי שנדלקת עליה רצח?" הוא שאל. "קצת יותר מעל כל הבנות שלך?" הוא הוסיף.
לא עניתי. לא הייתי בטוח שאני רוצה לספר לו על ההתערבות, ידעתי שהוא ישנא את זה. "ידעתי שזה יקרה מתישהו. אז אתה מקנא בחבר שלה?" הוא שאל, זה מציק לי.
"מה שהוא איתה עכשיו?.. נוגע בה וזה..?" הוא שאל. כוס אמק.
"אני לא מקנא." אמרתי לו. הוא צחק.
"הוורידים שלך יתפוצצו מעצבים תכף."
"אני לא מקנא. זה לא זה." אמרתי לו. "אז?" הוא הסתכל עליי.
'טאי אתה חייב לספר לו. אתה חייב. אתה לא יכול להרשות לעצמך שמישהו יחשוב שאתה מקנא במישהו אחר. אתה לא יכול להרשות לעצמך שמישהו יגלה..' – האגו..