טאי – פרק 2

החלטתי לפרסם גם את הפרק השני..

פרק 2:

"טאיטו..קום.."
מ..ה?
התעוררתי, כולי מעוך.
נרדמתי בשיעור?
שירן העירה אותי.
"איזה יפה אתה כשאתה ישן" היא אמרה.
"את תמיד יפה." אמרתי לה.
היא חייכה מאוזן לאוזן. אין אין. אני יודע לגרום לנשים לחייך..
וגם לבכות,
ובעיקר לצעוק.
היא יצאה מהכיתה.
"טאיטו.. אתה כל כך יפה..בא לך לעשות לי ילד??"
קמתי מהכיסא.
"בשבילך. חמישה."
הוא צחק.
"ממתי אתה בא לבית ספר יא טאי?" ליאור שאל.
"ממתי א ת ה בא לבית ספר חתיך שלי?" שאלתי אותו ויצאנו החוצה.
"מנסה להשתפר..אתה יודע.."
"יפה יפה. מה זה בשביל ההמלצה הזו לצבא?" שאלתי אותו ופיהקתי. אני צריך סיגריה.
"כן..אין המנהלת מכריחה אותי להגיע, אם אגיע עכשיו חודשיים רצוף היא תשקול את זה בחיוב." הוא חיקה אותה. נחנקתי. "חודשיים רצוף???"
"יאס." הוא אמר.
הכנסתי סיגריה לפה.
סימנתי לליאור שידליק לי כי שכחתי את המצית שלי איפשהו.
הוא הדליק לי ואז זז.
וראיתי אותה. שוב.
איזו יפה, עדינה כזו.
וואלה וגם שווה. מאוד.
היא ישבה על ספסל עם.. עם קים וחברה שלה שמאוד מאוהבת בי.
אבל עם קים.
"מי זאת היפה הזאת ליד בת דודה שלך?"
אביב שאל ושם עלי יד.
את זה גם אני שואל.
"בוא נברר." אמרתי לו.
אני ליאור ואביב התקרבנו אליהן.
"קימצ'ו." אמרתי לה והסתכלתי עליה לשבריר שנייה ואז על היפה שלי, היא הסתכלה לי בעיניים.
פאק מה זה.
"לא תכירי לנו את חברות שלך?" שאלתי אותה.
כשחזרתי להסתכל על קים גיליתי מבט קצת עצבני בעיניים שלה.
היא בלעה רוק.
"את נופר אתה מכיר." היא אמרה.
"אה נופר מה הולך?" אמרתי לה.
היא חייכה.
כאילו.
מאוד.
חייכה.
"וזו.. אלי.." היא אמרה.
"אלי?" הרמתי גבה.
"אליאור."
אלי אמרה.
יש לה קול יפה, שמתאים לה.
"אבל זה אלי."
היא הוסיפה.
אוקיי..אלי… אני אוהב.
"אלי, זה בן דוד שלי, טאי. ולידו זה ליאור… ו.. השני זה אביב." היא אמרה.
ליאור חייך אל קים וזה עיצבן אותי.
טוב. אולי הוא סתם מנסה להיות נחמד.
"את חדשה כאן?" אביב שאל.
"כן."
"ברור ש. אין סיכוי שהייתי מפספס יופי כזה." הוא אמר.
מה הוא עושה?
היא שלי.
"אל תתייחסי. גם אם היית כאן מאה שנה הוא לא היה מזהה אותך,הוא בא לביהס פעם באף פעם." אמרתי לה.
"מי שמדבר!" קים התערבה.
שששש..קים……
"כמה זמן לא היית בבית ספר? חודש? חודש וחצי?" היא הוסיפה.
אלי הרימה גבות. היא יפה.
היה צלצול. הן קמו. התמקדתי רק בה. נשכתי את השפתיים. היא ונופר התרחקו. קים העירה אותי.
"תמחק את המבט הזה ותמחק אותו מהר. היא לא בשבילך, היא ילדה טובה." היא אמרה.
"אני בטוח.." אמרתי לה.
"קים את באה??" נופר צעקה.
אלי הסתובבה גם.
בא לי לאכול אותה.
ככה, לנשוך אותה, ביס ביס, בכל הגוף.
קים הלכה.
"איזו שווה."
"ממששש אחי." אביב אמר.
"אחי, אתה מודע לזה שהיא שלי כן?"
"שלך ראשונה, התכוונת" ליאור אמר.
"כן." אמרתי לו.
"ואם אני משיג אותה לפנייך?" אביב שאל
"חחחח אין סיכוי."
"מזלזל אה? בוא ננסה. נראה מי משיג אותה קודם." אביב.
"חבל בשבילך אחי, אתה תפסיד."
"אם אתה כל כך בטוח בוא, תנסה.
תחרות. מי משכיב אותה קודם."
"אין לי כוח לשטויות האלה."
לא רוצה להתחרות עליה.
כאילו, אני אנצח. ברור. אבל..
"דקה אחי. למה שהוא ישבור את הראש סתם? צריך משהו שידרבן אותו." ליאור אמר.
"קיצור. זה שלא הצליח להשכיב אותה, בא לבית ספר חודשיים רצוף."
וואי עליי. מהיסודי לא הייתי בבית ספר חודשיים רצוף.
"אז מה טאי? מפחד מקצת תחרות?"
אני מרגיש את פעימות האגו.
זה מעצבן אותי.
"שומע לא חבל לך להפסיד? מה התחרות המפגרת הזאת עכשיו?
נהיה איתה שנינו, פשוט אני ראשון." אמרתי.
"לא לא.. אני אוהב את האקשן…" אביב אמר.
"מה טאי???" ליאור שאל.
אל תגיד לי שאתה מפחד." אביב אמר.
בום, בום, בום.
'טאי..אתה נותן לו לדבר אלייך ככה? מה.. יש סיכוי שהוא יותר מוצלח ממך?' האגו דיבר אליי.
"אני? מפחד?"
"כןןןןןןןן כפרה." אביב אמר.
"רק לא רוצה להשפיל אותך."
"קיצר סגרתם. אני עד."