טאי – פרק 15

אלי: לא זכור לי מתי הרגשתי ככה רע, באמת רע. הרגשתי כל כך הרבה רבים של רוע. כל כך הרבה רבדים של סתימות, הרגשתי סתומה. הרגשתי שאני לא טובה מספיק, לא טובה בכלל. הרגשתי שאין לי לאן ללכת ושאין לי גם למי לספר. קים? אני בחיים לא אספר לה דבר כזה, זה בן דוד שלה, אחד האנשים שהיא הכי אוהבת בעולם, דם שלה. וגם אם אני אספר לה? אז? מה זה יעזור לי? זה לא שהיא תוכל ללכלכך איתי עליו או להקשיב לי מלכלכת עליו ואולי ככה לגרום לי לרגיש פחות רע. לחברות מראשון? אפילו לא סיפרתי על לירון, אז איך אספר להן על טאי? כאילו שיש מה לספר.. איזו סתומה את אליאור, פשוט סתומה. מהקצת שאת מכירה את הבן אדם, את יודעת איך הוא. מה חשבת? שהוא מתנהג אלייך ככה כי הוא רציני? כי הוא אולי מרגיש אלייך משהו שונה ממה שהוא מרגיש לכולן? מה חשבת? שאת מיוחדת? שאת שונה בשבילו? שיש לך סיכוי לשנות אותו? פתטי. זה טאי, חוץ מלמשפחה שלו, הוא אינטרסנט, לא באמת אכפת לו, בעיקר לא מבנות. הוא פשוט צריך אותן. בד"כ כשאלו בנות אחרות, הוא צריך אותן ללילה, אולי לשניים. במקרה שלך, הוא היה צריך לנצח בהתערבות, הוא היה צריך לא להפסיד את הכבוד שאין לו.
אליאור מה את עושה עכשיו? חוזרת לאבא? לראשון? כלומר, חוזרת ישר לאקס שהיה איתך מהרגע הראשון שאת זוכרת את עצמך ועד הרגע שהוא בגד בך?
אז את נשארת פה? נשארת איפה שהתערבו עלייך כאילו את רכוש? מעניין כמה אני שווה.. מעניין מה הוא הרוויח מלנצח בתהערבות עליי, או מה הוא לא הפסיד. היחידה בעולם הזה שרציתי לדבר איתה עכשיו זו מאי בת דודה שלי, והיא במקסיקו בטיול אחרי צבא. אם הייתי מספרת לה היא בטח הייתה אומרת, "תשתי, והרבה, זה יעבור"

טאי:
"תתקשרי אליה, נו קים" קים ישבה על הכיסא שליד השולחן שליד המיטה שלי והתעסקה עם הפלאפון שלה. "יא לחוץ.. אני עוד מעט אתקשר" היא סיננה אותי. "תתקשרי עכשיו" דרשתי. לא הורדתי את המבט ממנה ומהפלאפון שלה, אני לא לחוץ, אני עצבני כי המצב הנוכחי מעצבן אותי, חוסר וודאות יכול להטריף אותי. אני חייב לדעת בוודאות אם הייתה כאן או לא, אם היא יודעת או לא. קים הסתכלה על בן במבט של 'מה הוא רוצה ממני?'
"מה מצחיק?" שאלתי את בן שנקרע מצחוק. "כלום כלום תירגע, קים תתקשרי למה הוא יאכל לנו את הראש עד אז" בן ענה. "תגיד.. מה מה הלחץ שלך שאתקשר אליה? מה הלחץ שהיא תבוא?" קים שאלה. לא הספקתי לענות והיא כבר שאלה עוד שאלה, "היא הייתה כאן אתמול נכון? מה היה?" שאלה טובה. אני גם מת לדעת מה היה ואם היא תתקשר כבר אז אני אולי אדע משהו. "לא היה כלום" אמרתי לה, היא הסתכלה עליי, לא מאמינה בשיט. אני שלפתי את המבט העצבני שלי, שתתקשר כבר. זה עבד, היא לקחה את הפלאפון סוף סוף, חייגה והצמידה אותו לאוזן. חלפו כמה שניות ו"יפה שליי" קים אמרה, פתאום תקפה אותי קנאה שהיא שומעת את הקול של אלי ואני לא. "אנחנו רוצים לצאת היום, את באה?" היא שאלה. נו נו נו.. מת לדעת.. "כן?" קים שאלה. וואלה? כן?
"אני, ליאור, טאי, בן, סיוון.. נגיד גם לנופר ובטח גם אביב יבוא" היא אמרה עוד כל מיני דברים אבל לא התייחסתי. אם היא הייתה יודעת על מה שקרה היא לא הייתה יוצאת איתנו, נכון? בעיקר לא איתי. או ש..יש מצב שהיא יודעת וזה לא מזיז לה?