טאי – פרק 14

אלי:
"אני בדרך לטאי" עניתי לקים ששאלה אותי איפה אני. המשכתי ללכת במשך עשר דקות בערך עד שהגעתי אליו, בינתיים קים העבירה לי את הזמן בפלאפון, בעיקר בשאלות חוקרות על טאי, מה אני עושה בדרך אליו. האמת היא שקצת חירטטתי אותה, כלומר, סיפרתי לה חצי אמת. אמרתי לה שאני הולכת להחזיר לו את המעיל שלו אבל לא סיפרתי לה איך המעיל הגיע אליי. הרגשתי חוסר צורך לספר לה על הנשיקה ועל מה שהיא עשתה לי, אולי, כי איכשהו בפנים פחדתי שזו הייתה טעות. אני גם לא מתכוונת לשקר לה לנצח, "אני אספר לך כשאראה אותך" אמרתי לה והרגעתי אותה. "הופה..עכשיו זה נהיה מעניין" היא אמרה כמה שניות לפני שניתקנו את השיחה, כי הגעתי אל מול הדלת שלו. כשדפקתי הדלת נפתחה, היא הייתה פתוחה.לא היה אף אחד בסלון. נכנסתי לאט לאט ובשקט, הרגשתי קצת לא נעים אבל הדלת כבר נפתחה אז.. "טאי..?" שאלתי ולא ענו. הבחנתי בקסדה שלו מונחת על השולחן, ונראה לי ששמעתי את הקול שלו מהחדר למעלה. טיפסתי את המדרגות הראשונות אבל אז האווירה התחממה למעלה, לא יכולתי להיכנס. "חלאס נו!" טאי צעק. "אני לא מבין, אתה מאשים אותי בזה שיש לך רגשות אשם?" זה בן. טאי ענה לו שכן. "איך אני אשם בדיוק?" בן שאל אותו. טוב, זה כבר מתחיל להיות לא נעים לעמוד כאן ולהקשיב ככה, אבל המעיל… "איך אתה אשם? בוא אני אסביר לך איך אתה אשם." טאי עצבני, "אני מקשיב" ובן יודע בדיוק איך לגרום לו להיות כזה. "אם לא היית אוכל לי את הראש במשך חודש על כמה אני צריך לבטל את ההתערבות המפגרת הזו, על כמה שזה יפגע בה או בי, אם היית לוקח את זה בקלילות כמוני, הייתי נשאר ככה. אבל לא, היית חייב להגזים, לקחת את זה קשה. הפכת את השטות הזו לעניין רציני והדבקת אותי בזה." בן לא נשאר חייב, "אמרתי לך את הדעה שלי אחי, העובדה שלקחת את זה בצורה כזאת רק אומרת שאתה מסכים איתי. פשוט האגו שלך לא נותן לך להודות בזה."
קול פנימי אמר לי לטוס משם, אסור לי לעמוד ככה ולהקשיב, מי עושה דברים כאלה? "ששש.." השתקתי את אותו קול. שמעתי טאי צוחק. "וואי וואי בן, סיוון הפכה לך את הראש אני לא צוחק"
"ברור.. סיוון.." בן ציני. "אה לא?? כמה פעמים התערבתי כבר על בחורות בן? עזוב. כמה פעמים א ת ה התערבת איתי על בחורות? לא זכור לי שאי פעם עשית לי שיחות מצפון כאלו" טאי אמר. "זה לא אותו דבר, אתה משווה בנות ממועדונים ושטויות כאלה לחברה הכי טובה של קים?" מה? "כשהתערבנו היא לא הייתה החברה הכי טובה שלה" טאי התגונן. "אז אתה מודה שזה לא בסדר עכשיו כשהיא כן החברה הכי טובה שלה?" בן שאל אותו, וטאי.. טאי שתק. "שתיקה כהסכמה?" בן שאל. "אחי, נישקתי אותה, זה נגמר. למה אתה חופר על זה?"
חחח זה לא במקרה קשור אליי, נכון? "אני רק רוצה שתודה שזה לא לעניין" בן אמר לו, "אני מודה ואתה משחרר אותי מהעונש הזה?" טאי שאל. ובן ענה לו שהוא בעצם משחרר את עצמו מהעונש הזה, טאי שתק לכמה שניות ארוכות, ו.."סבבה. אני מודה שאחרי שאלי וקים נהיו חברות הכי טובות זה לא היה לעניין להמשיך בהתערבות עליה. הולך?"
מה..?
"אבל אתה לא מצטער על זה שנישקת אותה אה?" בן שאל אותו וטאי.. אולי הוא ענה לו, אולי לא.. אני לא שמעתי יותר כלום. 'אלי, קחי את הרגליים שלך ועופי משם.' כל הגוף שלי צעק לי, אז הקשבתי לו. בדרך החוצה הנחתי את המעיל שלו על השולחן ויצאתי במהירות, הרגשתי שאם אני לא מגיעה הביתה עכשיו, אני נופלת.

טאי:
"אבל אתה לא מצטער על זה שנישקת אותה אה?" חייכתי. לא.. ממש לא מצטער, הייתי עושה את זה שוב. "אני רוצה לעשן" אמרתי לו, איפה הסיגריות? שאלתי את עצמי והרצתי במוח את הפעולות האחרונות שלי.. הן למטה. ירדתי למטה והתקרבתי לשולחן, מה זה איפה שמתי אותן? הזזתי את הקסדה והמעיל.. יאס, הנה הן. לקחתי את הקופסה ובאתי לעלות למרפסת של החדר שלי… רגע.. המעיל..? הוא לא אצל.. פאק. הרגשתי שהלב שלי יוצא מהחולצה. "פאק פאק פאק" מלמלתי ופתחתי את הדלת של הבית, היה ריק בחוץ. "לא נכון.." המשכתי לדבר לעצמי. "מה קרה?" בן שאל כשירד למטה. הסתכלתי לו בעיניים ואיבדתי את המילים. הוא צחק "מה יש לך אחי? איבדת את הסיגריות?" בלעתי רוק. "המעיל שלי" אמרתי לו. בן לא הבין ושאל מה איתו. "הוא כאן" אמרתי לו. "וואלה? חד הבחנה אתה אחי" הוא אמר. "לא, אתה לא מבין, הוא כאן" אמרתי לו, הוא שאל אם אני בסדר. "בפעם האחרונה שראיתי את המעיל הוא היה על אלי" הסתכלתי לו בעיניים, הוא עוד לא הבין. "אז איך הוא הגיע לכאן?" לא עניתי לו, לא רציתי לענות לו, לא רציתי לשמוע את עצמי אומר את זה. "די אחי. היא הייתה כאן? היא שמעה הכל??" אני מת.