טאי – פרק 13

פרק 13:

כשרק הגעתי לבאר שבע, כשהכרתי את קים והיא סיפרה לי את כל הסיפורים על טאי.. כשהוא היה מדבר על בנות או מביא כל ערב מישהי אחרת לא הצלחתי להבין למה הן איתו.
כלומר, הבנתי את זה שהוא חתיך ומצחיק ויכול להקסים אותך ולגרום לך להרגיש יפה רק במבט, והוא ג'נטלמן, והחיוך שלו.. אבל.. זה די ברור שהוא לא בחור רציני, שהוא לא יהיה בחור רציני ושיש לו פאק בנוגע למערכות יחסים, הוא לא מכיר אותן.
אז.. עם כמה שהוא חתיך ומצחיק, לא הצלחתי להבין מי תסכים ללכת איתו כשהיא יודעת שהוא תכף עוזב?
אני חושבת שהבנתי.
אני לא יודעת להסביר את זה, זה לא ניתן להסברה.
הוא.. יש בו משהו, במבט שלו, במגע שלו, בנוכחות שלו ש.. תוקפת אותך.
ש..גם אם הייתי רוצה לסרב לו אתמול בלילה? לא הייתי מצליחה.

נק מבטאי:

היינו אצלי, אני בן אביב וליאור.
לא הפסקתי לחשוב.. להרגיש.. משהו כאב לי.
"נצא היום?" ליאור שאל.
"אני עם סיוון" בן אמר.
"אני.. נראה לי יוצא עם אליאור." אביב אמר.
מה זה?!
"מה זה נראה לי?" ליאור שאל.
"היא עדיין לא הסכימה." הוא אמר.
ברור.
הרגשתי את המבט של בן נוחת עליי אז הסתכלתי עליו.
מה זה…?
רחמים?
חחח לא לא לא, אף אחד אף פעם לא צריך להסתכל עליי ככה, יש לי הכול.
"אין צורך אחי." אמרתי לו.
"מה זאת אומרת?" אביב שאל.
"תתכונן, מחר אתה מתייצב ב8." אמרתי.
"מה?" בן שאל.
"נישקת אותה?" ליאור שאל.
"אתמול בלילה." אמרתי.
אביב הסתכל עליי במבט של.. במבט של אפס?
"לא מאמין לך." אביב אמר. "בבקשה, אתה מוזמן לשאול אותה." אמרתי לו.
הוא חיפש על מה להסתכל והפרצוף שלו היה הפרצוף העצבני שלו.
"תשבע שנישקת אותה????" ליאור שאל. "בואנה ניצחת בסוף." הוא הוסיף.
"אביבוש אני ואתה דייט של חודשיים אה?" הוא שאל את אביב.
בן שתק.
הסתכלתי עליו.
הוא הסתכל עליי, המבט שלו היה ריק.
אביב העיף את הפלאפון על השולחן מעצבים.
אני מת מצחוק.
עברו כמה שניות והוא הרים אותו, ויצא.
"אני.. אני אצא אחריו למה נראה לי הוא עצבני רצח." ליאור אמר, קם ויצא אחריו.
היו כמה שניות של שקט אחרי הסערה של אביב ואז בן מחא כמה מחיאות כפיים בודדות.
"ניצחת." הוא אמר.
הסתכלתי עליו וניסיתי להתעלם מהציניות שנשפכה לו מהעיניים.
"תחייך. זה מה שרצית לא? לנשק אותה? לסיים עם ההתערבות המפגרת הזאת ולחזור לחיים שלך"
"כן."
"אני בטוח." הוא אמר.
סאמק.
"טוב בן. אני יוצא מפה." אמרתי לו.
לא יכולתי לגרש אותו כי מבחינתי זה גם הבית שלו, ולא רציתי להגיד משהו שאני אתחרט עליו כי אני יודע שזה עומד לבוא. כאילו כל העצבים של התקופה האחרונה הצטברו לי, חשבתי שכשאני אנשק אותה ואודיע לאביב וליאור שניצחתי זה יעבור לי, מסתבר שלא ממש. המשפטים והמבטים של בן מקפיצים אותם.
"לא לא, אני יוצא." הוא אמר וקם.
"אני מקווה בשבילך, שהיא לא תגלה." הוא אמר והסתכל לי בעיניים,
"די די. מאז שאתה עם סיוון אתה רגשי. תשחרר." אמרתי לו.
הוא צחק בציניות מה שאומר שהוא לא צחק בכלל.
"מה אתה לוקח כזה קשה. היא לא תגלה. כולה נשיקה."
"אתה לא מבין שהיא לא מעניינת אותי אה?" בן שאל.
"אז אני בסדר אחי, אל תדאג לי. אני נראה לך לא בסדר??" שאלתי אותו.
"אתה נראה לי עוד לא מבין." הוא אמר.
"טוב טוב הכל בסדר בן. לך שסיוון לא תחכה." אמרתי לו.
הוא יצא.
סראבק. הוא אוכל לי את הראש.
סימסתי לאחד החברים שלי, שלא מכיר את אלי ולא את ההתערבות.
הוא ענה ישר, והוא זרם, אני יוצא לשתות.
……….
"טאי!!!!!" עמית קראה לי
נישקתי אותה.
אני שיכור, טוב לי, אני לא חושב, אני לא מרגיש.
היא אמרה עוד כל מיני דברים, לא שמעתי.
חצי שעה מאוחר יותר אני מותש, שנייה מלהירדם, ואלי עולה לי לראש.
הריח שלה, הטעם שלה, החיוך..
הסתכלתי ימינה, עמית שכבה שם ערומה, ישנה, וכל כך שונה מאלי.
עצרתי את עצמי מלקום להקיא.
אני שונא את בן שהשתיל לי מצפון בגוף.
הצלחתי להירדם.