טאי – פרק 11

פרק 11:

"שמעתי שהיית אצל אלי השבוע.." בן אמר.
"יש מצב"
"היא בסדר?" הוא שאל.
"מה היא לא באה לבית ספר היום?" שאלתי אותו.
אני כמובן לא הייתי שם כדי לראות.
"באה באה. אבל אי אפשר לראות יותר מידי עליה."
זה דווקא לא כל-כך קשה.
הוא פנה ימינה בכיכר והמשיך ישר עד הבית שלי.
"אני מקווה שאתה לא..מפתח לך איזה דברים לאלי אה.." הוא אמר.
צחקתי.
"מה?" שאלתי.
הוא הרים גבות.
"זכור לך מתישהו 'ש..פיתחתי דברים' למישהי? כאילו.. יותר משניים שלושה לילות?"
"לא. אבל גם לא זכור לי שהלכת לדבר עם מישהי שחבר שלה בגד בה, כאילו, עד הבית" הוא אמר.
"אם היו בוגדים בקים? לא היית הולך?" שאלתי אותו.
"אז היא.. כמו קים? אחות קטנה כזאת בשבילך?" הוא שאל.
זה התחיל לעצבן אותי בצורה שלא הכרתי,
כי ידעתי לאן הוא חותר.
"מה..? בן, אתה מתחיל להעלות לי." אמרתי לו.
הוא צחק, מרוצה מעצמו.
"אתה יודע כי.. לנשק אחות קטנה, קצת מוזר לא?" הוא שאל.
לשם הוא חתר? להתערבות הזו שוב?
ההתערבות המפגרת הזאת גם עולה לי על העצבים.
"שחרר את ההתערבות הזאת בן." אמרתי לו ויצאתי מהאוטו.
הוא פתח את החלון.
"תבטל את זה טאי." הוא צעק.
המשכתי ללכת,הוא נסע כנראה. לא הסתכלתי.
……..
"מה ששמעת." אמרתי לליאור.
"מה זה מבטל את ההתערבות אחי? אין דבר כזה." הוא אמר.
הצחיק אותי.
"מה זאת אומרת אין דבר כזה?"
"אין אחי. אל תזיין אותי. מישהו מכם בא איתי בחודשיים הבאים לבית ספר." הוא אמר.
"יא בן זונה על זה אתה חושב?"
"אז על מה אם לא זה?"
"חוץ מזה מה אתה רוצה לבטל פתאום? מה אתה מפחד שלא תיקח?" הוא שאל אותי.
"נו אחי, אתה יודע שאני לוקח. זה לא קשור." אמרתי לו.
"אז למה זה קשור?"
"זה סתם כאב ראש,אין לי כוח לזה." אמרתי לו.
כן.. גם..
"כוח למה?" אביב נכנס.
"עזוב לפני שאתה עונה." הוא הוסיף
"ידעת שאלי נפרדה מחבר שלה נכון?" הוא שאל.
"נו.." אמרתי לו.
"יא בן זונה ולא אמרת לי אה?? מה תכננת להשיג אותה אה? כשאני בטוח שיש לה חבר." הוא אמר.
מה הוא משחק לי אותה עצבני עכשיו כאילו?
"טוב מה אתה רגשי? מה זה השבוע בחודש?" שאלתי אותו.
"אתה משחק מלוכלך טאי." הוא אמר.
"הוא לא משחק בכלל." –ליאור.
"חח מה זה? מישהו מתחיל לפחד?" אביב שאל.
פאק איך הוא עיצבן אותיייי.
"אה טאי..?" הוא שאל והתקרב אליי.
"חחחחח מה קרה? ניסית? והיא העיפה אותך?" הוא התקרב עוד קצת.
"מישהי אמרה לך לא טאי..?"
"אה..?" הוא שאל.
דחפתי אותו ושחררתי 5% מהעצבים שלי.
הוא צחק.
לא יכולתי לעצור עכשיו.
אני נשבע באלוהים שרציתי להפסיק את ההתערבות המזדיינת הזאת,
אני לא יכול עכשיו.
"לא מפסיק שום דבר." אמרתי לו.
"אה לא?" ליאור שאל.
"טוב אז אחי. נשארו לך איזה 5 ימים." אביב הוסיף.
"גם לך אחי."
"נכון אחי."
"אה אגב. אני יוצא איתה היום." הוא הוסיף
חחחח מה זה??
ליאור בא לחמם או לצחוק, משהו כזה. דפקתי לו מבט והוא סתם.
"טוב אני.. אני אזוז להתארגן וזה.. אתם יודעים."
הוא יצא.
"בואנה אחי.. בוא נבטל את זה." ליאור אמר
"מה?"
"ראיתי את המבט שלך טאי, אני מכיר אותך, זה אחד המבטים העצבניים שלך." הוא אמר.
מה מה מה.
"כי הוא עיצבן אותי אחי. מה מפתיע?" אמרתי לה.
"לא לא לא. זה לא הוא עיצבן אותך, עיצבן אותך שהוא יוצא עם אלי." הוא אמר.
"מן הסתם, אנחנו בהתערבות."
"אני לא בטוח שזה רק זה." הוא אמר.
"וואלה? אתה לא בטוח חיים שלי?
אתה נכנס באין כניסה. אין פה כלום." אמרתי לו.
הוא שתק.
"אז לא מבטלים?" הוא שאל אחרי כמה דקות.
"לא לא. כוס אמק. 5 יום וזה נגמר החפירה הזאת."
"תנשק אותה וזהו אחי, מה אתה מסתבך."
"לא מסתבך. יומיים ואני גומר עם זה."
"תרתי משמע?" הוא שאל.
"אל תגזים אחי"
הוא צחק.