חתכים -פרק 18-

החלטתי פשוט לכתוב בכל יום שבת.
אז נגמרו הלימודים!! וואו אני עדיין לא מעכלת ולא מרגישה שזה נגמר.
יום ראשון-הלכנו לטיילת בים לארוחת בוקר כיתתית, ולאחר שזה נגמר ירדנו לים ושחינו קצת.
יום שני-עד הצהריים היינו בלונה פארק, ובערב הפתענו את המורה בביתה.
היה אדיר, צילמנו סרטון לאינטרנט שבו אנחנו ״מתכננות״ לגנוב את המבחן בהיסטוריה מהבית של המורה, ואז אחת התלמידות ״נפלה״ על הפסנתר ו״העירה״ את המורה.
יום שלישי-כל הכיתה הבריזה מבית הספר, והלכנו לים מהבוקר עד הערב, והיה לי מדהים..
יום רביעי-פשוט לא הלכנו לבית ספר שוב, וישבתי בבית צפיתי בטלוויזיה ונחתי.
יום חמישי-הלכתי לבית הספר רק בגלל שהייתי צריכה לפנות את הדברים שלי מהלוקר, ואחרי צהריים הייתי אמורה לנסוע לפנימייה הצבאית של בני דודים שלי, ששם היה טקס שאמרו לי בכל אופן שהיה מהמם, אבל במקום זה הגעתי הביתה, הלכתי לסבתא שלי, אכלתי, ירדתי למטה לכמה דקות, חזרתי לסבתא שלי, נרדמתי קצת, אימא שלי עשתה לי גבות, שוב נרדמתי, הלכתי הביתה, שוב נרדמתי לבערך 3 שעות, קמתי, הייתי בפלאפון, ראיתי טלוויזיה ואכלתי. בקיצור, יום פורה במיוחד.
ויום שישי.. הגעתי לבית הספר כמובן בלי חולצת תלבושת כמו רוב התלמידים, וגיליתי לפתע שגם ביום האחרון המורים (המחורבנים, ובעיקר הסגן המסכן הזה) לא מכניסים תלמידים ללא תלבושת לבית הספר. למזלי, בגלל שתכננתי ללכת לים, הכנסתי גם חולצה לחזור, והיא הייתה חולצה שחורה חלקה, לבשתי אותה מעל החולצה שלי ונכנסתי, ואז הורדתי.
היה די משעמם, ואז קיבלנו את התעודות, הממוצע שלי הוא 96.25 (!!!) וזה בינתיים הכי גבוה מאז שהגעתי לחטיבה. אני לא מאמינה ששנה הבאה תיכון .-. קשה לעכל.
מעניין אותי לדעת מה יקרה שנה הבאה, איך זה להיות בתיכון וכמה אני אתקשה.
אבל, בואו לא נחשוב על זה, חופש!
ובקיצור, גם אחרי שקיבלתי תעודה הלכתי לים. חזרתי, ניקיתי, התקלחתי, נחתי, אכלתי, ושרתי, הרבה מכל דבר.
ביום ראשון השיגו לי סוג של עבודה בבית הספר, לסידור ספרים, במשך משהו כמו שבוע-שבועיים, הבעיה היא שאני לא אקבל כסף, פשוט יקצצו לי משכר הלימודים. די מבאס, אבל לא נורא.
אני מקווה שבן דוד שלי יכניס אותי כבר למלצרות;(
אההא, אדם.
ביום שלישי החלפתי תמונה בוואטצאפ, והייתי בה עם בגד ים, והוא התבדח על זה שיש שם קצת ציצי מציץ, ואמרתי לו ,כל עוד הוא לא חבר שלי אין לו זכות לומר כלום על הציצי שלי, ורק לחבר שלי מותר. והוא שאל מי חבר שלי. אמרתי לו שאני פוראבר אלון, אז הוא אמר שיש לו זכות וזה הציצי שלו.
בכל מקרה, יום אחרי, הוא שלח לי שני סמיילים.
אני: ״מה?״
אדם: ״אני מת עלייך.. עם כמה שאת יבשה.״
אני: ״סליחה (פרצוף עצוב)״
אדם: ״חחח זה לא דווקא אשמתך אני גם אשם.״
אני: ״אשם במה?״
אדם: ״אני משעמם.״
אני: ״חחחחחח לא.״
אדם: ״נודר שכן.״
אני: ״אתה צוחק? כיף לי לדבר איתך.״
אדם: ״באמת?.״
אני: ״זה אתה שלא כיף לו לדבר איתי.״
אדם: ״ממש לא אני מת על זה שאני מדבר איתך נודר. אבל בזמן האחרון השיחות שלנו יבשות כאלו אז זה לא כיף.״
אני: ״כי לא יודעת אני מנסה לדבר ואתה עונה כאילו בחפיף.״
אדם: ״כן, מצטער על זה.״
אני: ״חחחחחח אז מה עושים?״
אדם: ״אני נח לי בפנאן.״
אני: ״לפעמים אתה לא חושב לפני שאתה עונה.״
אדם: ״כן.. אין מה לחשוב.״
אני: ״בטח שיש נדמה לי שלא הבנת את השאלה.״
אדם: ״גם אפשרי.״
אני: ״זה לא אפשרי זה מה שקרה (פרצוף נקרע מצחוק)״
אדם: ״מה זה אומר?? תסבירי את עצמך בבקשה.״
אני: ״שאלתי מה עושים לגבי זה, לא מה אתה עושה עכשיו. אני צוחקת בקול.״
אדם: ״אה. נודר שאני מטומטם.״
אני: ״איזה חמוד.״
וביום חמישי הוא הלך לרחוב ג׳אמפ 22, והוא אמר שחבל שלא באתי איתו.
בנאדם, מה נסגר איתך?!