חתונה אחרת

אז יצאנו מהרבנות עם חיוכים עד השמיים.
אנשים מסביב הסתכלו עלינו ולא הבינו מה קרה, אנחנו בסך הכל זוג צעיר שנישא לפני מספר רגעים, ולא היה קהל, ולא משפחה ולא צלמים שהסתירו את החופה. אני לא פחדתי למעוד במדרגות.
והוא, עם הפחד במה שלו הגיע בטריקו לבנה שהייתה משגעת על העור השחום שלו, בלי חליפה חונקת, בלי סט צילומים מאולץ, רק אנחנו עם האמת שלנו.
בלי הצורך הזה להישבע מול 400 מוזמנים, שנותנים ציונים על אוכל ועל שמלה לבנה.
היה כזה כיף, הצליל של הכוס שנשברה עוד מצלצל לי באוזן, צלצול נעים כזה.
אנחנו מגיעים לרכב, המזוודות כבר מאחורה והכרטיסים אצלי ביד.
עוד שלוש שעות המראה ומחר נתעורר בזנזיבר.
גן עדן קטן, עם שמש, ערסל ודגים צבעוניים במים.