חתול שחור-פרק 2

"מה,אם זה שם שאתה לא אוהב אז תגיד את זה…" אמרתי.
"לא,אני מאוד שמח,תודה רבה לך" הוא חייך אליי והרגשתי שמחה.

"אתה רעב?" שאלתי אותו לפתע.
"לא" הוא ענה לי והסתכל בחלון שנמצא מול המיטה.
"טוב,אז… אני אלך למטבח אם זה בסדר מצידך,אני פשוט רעבה" גירדתי את ערפי וחיכיתי למענה.
"בסדר" הוא ענה וזה נראה כיאילו שהוא לא נמצא כאן,הוא בעולם אחר,
כך לפחות זה היה נראה.
יצאתי מהחדר וצעדתי אל המטבח.

פתחתי את הארונית הקטנה ,רציתי להוציא משם דבר מאכל,אבל בסוף רק מזגתי לי מים.
עליתי במדרגות לחדרו של תום,כאשר פתחתי את הדלת שמעתי אותו מזמזם מנגינה מוכרת,מנגינה שאימי הייתה מנגנת לי לפעמים,ורק אני ידעתי אותה.
"מאיפה אתה מכיר את השיר הזה?" התיישבתי על הכיסא לייד המיטה.
"לא יודע" הוא ענה.
הוא קם מהמיטה,
"ר-רגע,את נפצעת עדיף לך להשאר במיטה" ניסיתי לשכנע אותו.
"משעמם כאן" הוא רק ענה והביט בתקרה.
"…."
"יש לי רעיון מה נעשה,בוא אחריי!" משכתי ביידו והלכנו לסלון הגדול,באמצעו היה את הפסנתר-כנף של אימי.
"אני אלמד אותך לנגן" עניתי לו כאשר הוא הסתכל עליי לא מבין,הושבתי אותו על הכיסא הקטן והסברתי לו כמה וכמה דברים בסיסים;
"אני לא חושב שיצליח לי,את יכולה להדגים לי בבקשה?" הוא שאל.
"לא,הידיים שלי רועדות כשאני מתחילה לנגן" עניתי,
"עכשיו תנגן!" ציוויתי עליו.
הסתכלתי בו במבט עוין והוא הבין שעדיף לו לעשות את מה שאמרתי.
"אני רואה שאת מלמדת את הכלב כמה וכמה דברים." לוקאס הופיע פתאום והתחיל לצחוק.
"כלב,לך תזרוק את האשפה," לוקאס המשיך לצחוק ורציתי לומר משהו אך תום השיג אותי.
"אני כלב,נכון? אז זאת אומרת שאני מקשיב לאדון שלי,לא לך"
"סלח לו,עדיין לו לימדתי אותו איך להתנהג" ציחקקתי בשמחה.
"עכשיו בבקשה לך,אני עסוקה" אמרתי ללוקאס.
"לוקאס מישהוא הגיע לדבר איתך" אחת המשרתות צעקה ולוקאס,בלת ברירה הלך.
"סליחה,אני פשוט לא סובל אותו" תום אמר.
"זה בסדר,זה לא שאני אוהבת אותו בכלל,הוא גדול ממני בעשר שנים,הוא בן עשרים ושמונה" עניתי לו.
"הוא כל כך זקן" תום ענה והתחלנו לצחוק.
"נכון"

קמתי מהמיטה שלי,התארגנתי והלכתי לחדר שבו תום נמצא.
"תום?" אמרתי מעבר לדלת.אחריי דקה הדלת נפתחה ותום יצא ממנה.
"רציתי לשאול…אממ…אתה רוצה ללוות אותי לחוג? אני פשוט רוצה להיות איתך" חייכתי אליו.
"בסדר" הוא ענה בחיוך.
"אני רואה שאתה כבר מאורגן" הוא הנהן.

התקרבתי לדלת היציאה הגדולה;
"חכי רגע גברתי! את חייבת לצאת אם שומרים" המשרתת אמרה לי.
"אין צורך בזה,היום תום מלווה אותי" אמרתי וסימנתי לתום שעדיף לנו למהר.

"הגענו בזמן?" תום שאל מתנשם.
"כנראה"
"טוב,עכשיו אתה יכול ללכת הביתה,נתראה!" נופפתי לו ונכנסתי למבנה.
אחריי שציירתי והתאמנתי והגיע הזמן ללכת שמעתי כמה בנות מתלחששות ;
"שמעת על החדשות?,השוטרים אומרים שיש ערפד אם עיינים תכולות אך קרות כקרח,שיערו שחור"
"נכון זה כל כך מפחיד"
"אין סיכוי,זה סתם שקר,אין כזה דבר" אחת מהן אמרה והבנות האחרות אמרו "כנראה שאת צודקת" ומיהרו ללכת.
ראיתי את תום עומד מול הכניסה ללא ניעה,
"תום" נופפתי לו ורצתי אליו.
"אתה חיכית לי הרבה זמן?" שאלתי אותו.
"לא" הוא ענה מחייך,נגעתי בידיו,ידיו היו קרות כשלג,
"שקרן,אתה חיכית לי כאן הרבה זמן,אתה בכלל הלכת הביתה?" שאלתי אותו מצחקקת מעט.
"לא,פשוט אני לא מרגיש בנוח שם" הוא ענה והפנה את מבטו אליי.