חשבתי שיהיה אחרת

אני יודעת שעשיתי הרבה טעויות, בחיים, איתך, ועם עוד הרבה אנשים. אבל הטעות הזו, הייתה גדולה מכולן. היום הזה, היה הטעות הכי גדולה. היום הזה, שבו התאהבתי בך…
בשנה שעברה. זה התחיל מחיזורים ורדיפות שלך אחריי, אני תמיד דאגתי להתעלם ממך או לפעמים גם לרדוף אחריך. הכל התחיל ממש מושלם, כאילו סיפור אהבה מן השמיים…
בפעם ראשונה שפגשת אותי נתקלת בי בכוונה. לא ידעת מי אני או איך קוראים לי. הסתכלת לי בעיניים הביישניות כל כך עמוק, שכבר לא היה לי האומץ להסתכל על עיניך חזרה.
אחר כך כל אחד הלך לדרכו, חזר לביתו, לחשוב על אהובו…
אתה אהבת אותה, ואני אהבתי אותו, לא ידענו אז שזה מה שיקרה בעתיד…
אחרי כמה ימים התחלת להציק לי, לרדוף אחריי… אני קוראת לזה 'לחזר'. דאגת תמיד להעלות לי חיוך על הפנים כשהייתי עצובה בגלל אותו הבחור שאהבתי…
יום אחד אני זוכרת שישבנו ממש אחד מול השנייה, כיסא מול כיסא, מבט אל מול מבט… ואתה לא יכלת לעצור את זה. אתה לא יכלת להפסיק להסתכל עליי, ואני לא יכלתי להפסיק לחייך… הייתי בכזאת התרגשות, שכמעט בכיתי מאושר. כן, שם הבנתי שאני אוהבת אותך. לא מאוהבת – אוהבת.
עבר שבוע, והתחלנו לריב. כמו כל זוג – רק שלא היינו זוג. היינו סתם ידידים. גם אחרי שסיימנו לריב, המשכנו לריב בכוונה,
כי לא יכלנו לעצור את רגש האהבה, זכרנו כל מילה ומילה, לפחות אני, כשהסתכלת עליי וצחקת, שאלתי אותך אם מה שאני אומרת הצחיק אותך, אמרת לי "לא", שאלתי אותך "אז למה אתה צוחק?" וענית לי "לא יודע, כשאת לידי אני מחייך". במן פליטת פה קטנה, לחייך החלו סומקות, ידיך מסרקות את שיערך האדמוני הפרוע, וחיוך רחב ויפהפה נפרש על פניך. אני קוראת לו 'החיוך המושלם של הג'ינג'י שלי'.
כשחזרתי הביתה, שכבתי על המיטה, על צד שמאל, ולפתע התחלתי לחוש בדפיקות לב חזקות. כאילו שהלב שלי קשור בלב של מישהו אחר. כאילו שאלוקים ממש לקח את הלב שלי ולב של עוד מישהו, חצה, וחיבר. זו הייתה הרגשה כל כך נפלאה, לאהוב אותך…
ואז הכל התחיל להדרדר, רבנו על אמת, אמרתי לך מילים כאלה שאני לא מבינה איך הצלחת לסלוח לי אחריהן… ואז כבר התחלת לשנוא אותי. הבנת שאני לא שווה את זה…
אזרתי אומץ ואמרתי לך "אני אוהבת אותך". התעלמת כמו תמיד מהמילים שלי…
הזמן עבר, החופש הגדול… בקורס הקיץ, אני זוכרת ששוב היה לך את אותו המבט הזה… המבט הזה מתחילת השנה, שגם ישבנו שם אחד מול השנייה. הרגשתי כאילו שאין אף נערה אחרת בכיתה… כמו פעם.
ואז השנה, שוב ראינו אחד את השנייה. הרי אנחנו באותה הכיתה, איך לא? אני ניסיתי כל כך שלא להסתכל עליך, והצלחתי. אבל אתה לא… זה חזר אליך. שילבת ידיים על השולחן, והסתכל לצד שמאל, כן, שם אני ישבתי. טור שלישי, שורה שלישית, אתה ישבת בטור הראשון, שורה שלישית. והסתכלת. התבוננת. בחנת כמו פעם. אני כל כך רציתי לבוא ולהגיד לך שאני עדיין אוהבת אותך, אבל כמו תמיד, המילים לא יצאו לי. חשבתי לעצמי 'אולי הוא סתם משחק?' 'אולי הוא מסתכל על החלון?' אבל בתוך תוכי ידעתי שזאת אני שאתה מסתכל עליה…
ואז, היא הגיעה. הנערה החדשה הגיעה. כל כך יפה, שיערה בלונדיני ונעים כמשי. כולם היו מאוהבים בה. כולל אותך… ויתרת על מישהי שאהבה אותך לטובת מישהי שיש לה מישהו משלה, בן זוג כבר שנה שלמה.
ולמרות כל מה שעשית, ששברת לי את הלב, ואפילו סיפרת לחברים שלך את הסודות שלי, אני עדיין רוצה שיהיה לך רק טוב. כבר אמרתי לך את זה פעם, ולא האמנת.
אבל עכשיו, האמת? אני כבר לא אוהבת אותך, הבנתי שלא שווה להילחם על מישהו שלא נלחם עליך גם כשהוא אהב אותך… זו הייתה סתם אהבת נעורים חסרת חשיבות שחלפה לה. היא חלפה מזמן, ולא תשוב עוד לעולם.

חשבתי שיהיה אחרת.