חשבתי שאתה אחר

חשבתי שאתה אחר, לא ידעתי שאתה כמו כולם.
איתך חשבתי שזה אחר
הייתה לי תחושה טובה, תחושת ביטחון.
רציתי להיות איתך כל הזמן, הצלחת להשכיח ממני את הקודם,
רציתי לשבת לידך כל הזמן, רציתי להיות שם איתך בכל רגע, לדבר איתך שעות, לצחוק איתך, להתחבק איתך, להיות קרובה אליך, לנשום אותך.
כבר הייתה לי תחושה טובה אמרתי לעצמי שאין, הפעם זה זה. זה לא סתם, אתה לא כמו כולם, אתה לא מתנהג איתי כמו שאתה עם כולן, איתי זה שונה. באמת אכפת לך ממני, ומאיך שאני מרגישה וממה שעובר עלי
ככה בעצם חשבתי,
ככה הרגשתי
ככה האמנתי
ואז, ברגע אחד, הכל התנפץ. זה לא פעם ראשונה שזה קורה לי, תמיד זה מגיע לזה. החלומות שלי מתנפצים.
כל התקוות והמחשבות ברגע אחד נמחקים.
לא הופתעתי שהייתם ביחד, הרבה אמרו לי, ״הוא גם איתה ככה״.
לא הקשבתי
הייתי שקועה בך,
הייתי שקועה בתמימות שלי,
למה שתתנהג ככה?
הכל היה טוב הכל היה יפה,
מדברים עד מאוחר, מתחבקים בלילות,
יש לנו את הבדיחות שלנו את הכייף שלנו, את הזכרונות שלנו.
אבל פתאום היא הגיעה, והיא..
היא יותר ממני
אין לה את הפחד הזה שיש לי
אין לה אל המעצור הזה שיש לי
אין לה את החרדות
הדאגות
הקשיים
החסרונות
שלי.
יש לה את מה שאין לי.
אותך.