חצי חיוך

חצי חיוך, זה כל מה שנתת לי באותו הלילה.
אם רק היית יודעת, כמה אני רוצה לדעת איך להיות חלק ממך.
אולי גם היית מגלה לי גומה אחת.
אתמול בלילה, דקות ספורות לפני שינה עמוקה, בקשתי מעצמי בנימוס, שלפחות הלילה לא תבואי.
ושלא אתן לך לבוא גם לא בדמות מלאך או מלח או כל דבר אחר שיעלה בדעתי.
אני יודע, את לא מתארת לעצמך כמה מקום אני מפנה לך.
לא מרצון ולא מצורך
האנשים הקטנים, שבתוך בראש שלי, כשהם רואים אותך,הם ממהרים להזיז הכל הצידה ולגרוס מהר את כל המסמכים החשובים שיושבים ומחכים לתשומת ליבי.
ואז רק את נשארת
וזה כמעט מפליא איך בחורה כל כך קטנה, תופסת חלל שלם שאין לו סוף.
ואת אפילו לא יודעת.
את הולכת כאילו אין לי סיבה לעצור אותך,
אין לי מילים להגיד לך ואין לך מושג שהמבט שלך השאיר אותי קפוא מאחור.
להמנע ממך אני לא יכול, כי את כבר חלק ממני.
וכל המילים שאני לא אומר לך, שומרות את המרחק שלך, מרחק נגיעה.
אם הייתי חושב, שיש לי את האומץ לבוא אלייך. עירום מכל מה שאת חושבת שאני בשבילך. אז אולי היה סיכוי שתהיי שלי.
ובנתיים, אני לא מסוגל להוציא מילה. לפחות לא אחת שאני מאמין בה.
את מספרת לי, בצעד לא אופייני, על כל מה שקורה.
על כמה שאת אוהבת. אותו. כמה הוא מכאיב לך וכשכואב לך גם לי,
כואב,
כשאת זורקת לאוויר מילים,בלי לשים לב כמה הוא לא ואני כן.
אז בחוסר אונים, אני נותן לך להרגיש שאת צודקת.
ועל אף מאמצי הרבים להשמע הגיוני, אני לא מצליח לחשוב בצלילות.
כי אם תתני לי אז אני לא אתן, שיהיה לך אפילו ספק ולו הקטן ביותר באהבה.
חצי חיוך זה כל מה שנתת לי באותו הלילה, אם רק היית יודעת כמה אני רוצה להיות חלק ממך.